You are currently browsing the category archive for the ‘אימון עסקי’ category.
בכנס המאמנים השנתי של לשכת המאמנים ב 10.10.10 היו לי שתי סיבות להרגיש סיפוק וגאווה.
קודם כל היה לי הכבוד לתת הרצאה אודות המאסטרמיינד שבה נכחו כמאה איש.
זאת היתה זכות והזדמנות לחשוף את המאסטרמיינד לקהלים חדשים בעולם המאמנים.
הסיבה השנייה לחייך היתה העובדה שקבלתי תעודה!
בפעם הראשונה בארץ ניתנו תעודות הסמכה למאמנים מטעם לשכת המאמנים, הארגון המוביל בארץ הפועל להסדרת העיסוק באימון.
שמחתי לראות שבתור מאמן עם יותר מ 3000 שעות אימון אני נמנה בעשירון העליון (לפחות) מבחינת הוותק שלי באימון.
אחרי כמעט 7 שנים ועבודה עם מאות מתאמנים היתה לי תחושה של הישג, הוקרה, ושהדברים הולכים וגדלים.
כמו-כן, שמחתי לראות שאנשי לשכת המאמנים שעשו ימים כלילות להרים את הכנס, עושים עבודה נפלאה "לעשות סדר" במקצוע האהוב שלי, מקצוע ה coaching.
רגשות מעורבים
אך הסיפוק והגאווה התערבבו גם בתחושות הפוכות, תחושות של עצב ודאגה.
הצטערתי עמוקות לשמוע על מחקר שהראה ש 3 מתוך 4 מאמנים אינם עובדים באימון כעיסוקם המרכזי, ועיסוקם באימון לא מספק להם את פרנסתם.
נקודה זו בלטה ביתר שאת בשיחות אקראיות עם חברים למקצוע סביב שולחנות הכיבוד וה"מינגלינג".
מצוין שעושים סדר ברמה החוקית והמקצועית לגבי האימון, אבל נדמה לי שברמה השווקית\ עסקית המצב רחוק מאוד מלהיות "מסודר", והנטייה בשוק אינה מעודדת.
מי מאיתנו המאמנים לא זכה בשנים האחרונות לשמוע הערות ציניות מפי יותר מדי אנשים כשמספרים להם שאנו עוסקים באימון, הערות מהסוג של: "כן, היום כולם נהיו לי מאמנים…", או " שמעתי שיש הרבה שרלטנים הקוראים לעצמם מאמנים….", וכיו"ב. פעם, לפני 2-3 שנים, כשהאימון היה באופנה, זכור לי איך שצצו כרטיסי ביקור רבים עם השם "מאמן" גם אצל אנשים שלא עברו שום הכשרה בנושא, ושבאתרי האינטרנט הרבים של היועצים למיניהם- ואפילו מטפלים בפסיכותראפיה- קראנו מסר ש "גם אנחנו עוסקים בסוג של אימון…".
אך היום המנגינה שונה לחלוטין.
היועצים כבר חזרו להיות יועצים ולא מעט מחברי למקצוע האימון החלו להדגיש שהם גם, או בעיקר, "יועצים אישיים", "מנהלי פרויקטים", "יועצים אסטרטגיים", וכל מיני קומבינציות יצירתיות נוספות.
בין כותרת לכותרת שמעתי לא פעם מפיהם, "כשאני כבר בפנים, בתוך העבודה, אני למעשה עושה בעיקר אימון".
ובחוויה שלי אני נזכר ב 3 מקרים של שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע אחרים שרצו לצרף אותי לכתיבת הצעה לקבלת פרויקט מסויים בארגון כלשהו ונתבקשתי, "להדגיש את ניסיוני בפיתוח עסקים ולא באימון".
קשה היה לי להימנע מאסוציאציה מחשבתית מעולם אחר, להבדיל אולי…. של העולם של ה"השכלה" של יהדות גרמניה לפני כ- 200 שנה שאז נשמעה האמרה, "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך".
המשבר הכלכלי העולמי שהחל בסוף 2008 סימן את ההתחלה של הירידה הכללית, ולא רק באימון, וה"טרנדיות" שאפפה את נושא האימון עשתה גם את שלה.
אם רק לסבר את האוזן, כשאני פניתי לפני כשבע שנים להתאמן באימון אישי ולאחר מכן לעבור הכשרה בתחום, היו בארץ בין 1-2 בתי– ספר וכ- 50 בוגרי הכשרה כלשהי באימון.
בשנת 2010 כבר היו יותר מ 6000 בוגרים ויותר מ 40 תכניות אימון.
כהשוואה, באיטליה אומרים שיש כ 500 בוגרים וארבעה בתי-ספר לאימון- ובאיטליה גרים כ- 60 מיליון איש !! הדימוי של האימון בעיני הציבור הלך מקצה לקצה.
האימון מעולם לא היה הקסם שאותו ציירו בתקשורת מחוללי הטרנדים וגם לא הבלון הנפוח והריקני שאותו משמיצים בקלות כה מטרידה היום.
הדימוי השלילי שדבק באימון איננו מוצדק ונכון.
התבוננות אישית
הקשיים בענף לא פסחו גם עלי בשנתיים האחרונות, ואני חייב להתוודות שברגעים של חולשה (כן, גם למאמנים יש רגעים של חולשה…), שגם אני תפסתי את עצמי מהסס ומגמגם לא פעם כששאלו אותי, "במה אתה עוסק, רוני?".
כן, גם אני תוהה לפעמים "לאן פנינו" ומה לא עובד נכון…
אך טוב שרגעי החולשה הם במיעוט ולא לוקח זמן רב והזיכרון חוזר אלי.
הזיכרון של מסע של כ- 25 שנה, 5 מדינות, עיסוקים שונים וכ- 10 מקומות עבודה.
מסע של חיפוש עצמי- שלעולם לא ייגמר, וטוב שכך- שהביא אותי למקום שבו יכולתי להיות כעזר, כ"מצית", כשותף וכמלווה לעשרות רבות של אנשים ב"אמצע הדרך"; אנשים שעברו דברים בחיים, פעלו באומץ ועשו מעברים, פתחו והצמיחו עסקים ותפקידים, ובעיקר, הגשימו וממשיכים להגשים את עצמם בעיסוקם ובחיים.
לעולם לא אשכח את עוצמת האימון וההבדל שהוא עשה וממשיך לעשות בחיי, והזכות הגדולה שניתנה לי להביא את העוצמה הזאת לאחרים שבוחרים בי ללוותם בדרך.
כשם שבטבע הפרפר לא הופך שוב להיות גולם כשקשה לו, והאדם המבוגר לא הופך שוב להיות ילד כי נזכר בנוסטלגיה של נוף ילדותו, גם אדם שפוגש בייעודו בחיים לא ממש יכול לשנות את זהותו בשינוי מילה או שתיים בכרטיס הביקור.
בדברים האלה, אני מאמין, ייעודך פוגש אותך הרבה יותר מאשר אתה פוגש אותו.
אז מה עושים?
מרחיבים ותופרים מוצרים חדשים ואסטרטגיות חדשות? בוודאי, זה חלק מכל עסק.
בונים שיתופי פעולה חדשים? כשזה עובד טוב זה נהדר.
מהנדסים את עצמנו מחדש? לפעמים גם זה חשוב על ציר הזמן.
בכל מקרה, הדרך נמצאת תמיד קדימה.
Out of clutter, find simplicity. From discord find harmony. In the middle of difficulty lies opportunity. – Albert Einstein
אני זוכר את התקופה שהנהלות בארגונים, בתי- ספר ובבתי-עסק- אפילו חברות סטארט-אפ- היו מציעות לעובדים איזושהי סדנא ב"יצירתיות", כחלופה אחת בסל הצ'ופרים, כגון טיולי ג'יפים, מסאז'ים, ארוחת-ערב לעובדים ובני הזוג, וכדומה.
הקונספט הזה passé מזמן כי בעולם העסקים של היום אחת המילים הנשמעות יותר יותר ליד המילה "הצלחה" היא "יצירתיות", כערוץ מהותי ו "כדאי" לחדשנות ותחרותיות בשוק.
בסקר בין 1500 מנכ"לים שארגנה חברת IBM, נבחרה היצירתיות כתחום החשוב ביותר למנהיגות בעתיד. מדינות סביב העולם מדגישות את הצורך בפיתוח יצירתיות בחיפוש, פיתוח ויישום פתרונות בכמעט כל תחום בחיינו.
ועם כל זה, עדיין לא ברור לאף אחד מה בדיוק נחשב "יצירתי", איך ואצל מי היצירתיות נוצרת ומהן המרכיבים של אותה יצירתיות.
מה שמוסכם ברובו הוא שחשיבה יצירתית מובילה למסקנה שאף פעם "אין תשובה אחת נכונה" ועל מנת לפתח דרכים, פתרונות ומוצרים יצירתיים נדרשים שני סוגים שונים של חשיבה: divergent thinking, יצירת רעיונות רבים ושונים, ו convergent thinking, חיבור בין ין רעיונות בדרך יישומית ומחויבת.
מי הוא "אדם יצירתי"?
יצא לי להכיר אנשים יצירתיים רבים, ורובם הם רחוקים מאוד מהדימוי של ה"איש היצירתי" המשורר, המוזיקאי או האמן המיוסר.
קבלנו חינוך שבנה מיתוס לגבי מה נחשב יצירתי, ואם לא חשת שאתה עתיד להיות איינשטיין (אלברט או אריק, לצורך הענין) , מאדאם קיורי, ביל גייטס, שייקספיר או ביאליק, לא נתת יותר מדי מחשבה לטפח את היצירתיות שבך.
אך, לדעתי (ולא רק דעתי), בתוך כל אחד יושב מאגר של יצירתיות עם פוטנציאל לא ממומש.
פיתוח פוטנציאל זה דורש אומץ להיות שונה, ערנות לשאול שאלות היכן שכולם מחפשים תשובות, ומחויבות ללכת עם תחושת הבטן ולהניח קצת למה שאמרו ה"מומחים" וטבלאות האקסל.
אחד הגורמים המבדילים בין אנשים יצירתיים יותר מאלה שרואים את עצמם "לא יצירתיים", הוא החופש שה"יצירתיים" לוקחים לעצמם "לשחק" עם רעיונות קטנים, כביכול, בזוויות או חיבורים שונים מבלי לדעת לאן כל זה מוביל….
העובדה שהיצירתיות שייכת לכולנו אינה גורעת מאומה מהעובדה שפשוט יש אנשים "יצירתיים במיוחד" שהנושא "לחשוב אחרת" היא בנפשם ובטבעם.
קשה לזהות מי הם ה"יצריתיים במיוחד" אבל אם אתם חשים משיכה חזקה וקירבה לנושא היצירתיות, ייתכן שהקטגוריה הזו תוכל להתאים לכם. א
ני מאוד אוהב להיות בקרבת אנשים כאלה ואני מאמין ביכולתם להביא פן אחר, זוית חדשה, מחשבה טרייה וחדות היכן ששולטת השגרה והתבניות השחוקות.
לא תמיד הולך להם, לחברה היצירתיים האלה, כי העולם לא ממש בנוי לאלה שמוציאים אותו מהקופסא כל הזמן וזו אולי אחת הסיבות שהרבה רעיונות טובים לא ממש מתקדמים בסופו של דבר בחיים.
מסגרת הקואצ'ינג ומסגרת המאסטרמיינד הן שתי מסגרות נפלאות המקדשות את החופש להיות יצירתי, להקשיב, להיות שונה, לתת לדברים להתהוות כמו שהן ולא בדיוק כמו שהמטרה "הציבה".
ישנה הרבה עוצמה בגישות האלה והמון מקום ל"המון" בחיים.
Those who approach life like a child playing a game, moving and pushing pieces, possess the power of kings- Hercalitus, Greek philosopher
David Allen, productivity guru deluxe, has put together a cool model for measuring one's self-management (see below). Actually, what is really important about how Allen views the model below is that it is not rigid- we all move in and out of each quadrant depending on the issue, our frame of mind and the people we work with. That being said, we do have a certain profile, patterns that represent us more than others. Allen views this from the perspective of Control and Perspective. Have a look. I adopted this exercise for use in my managers mastermind group and it generated lively dialogue, meaningful introspection and conversation that cut through the "looking good" stuff to some core perspectives…
Also, be sure to check out the David Allen: What Kind of Self-Manager Are You? feature on the BNET website where you can find a lot more information on the 4 quadrants of The Self-Management Matrix.
The matrix contains 4 quadrants constucted on the axes of Control and Perspective.
The 4 Quadrants
1 // The Victim/Responder
A person who has little control and little perspective. At the mercy of outside forces. Operates in crisis mode. Deals with the latest and the loudest. Tries to just keep the ship afloat.
2 // The Micromanager/ Implementer
A person who operates with a high control factor, but lacks perspective. Inordinate emphasis on structure, process, and system. Tendency to overorganize.
3 // The Crazy Maker/Visionary
A person who has a high level of perspective, but a low level of control. Too many ideas on proportion to the amount they can get done. Takes on too many commitments. Their systems and behaviors are not functioning to capture and contain all of their creative output.
Incorporates a balance of perspective and structure, where an internal rather than an external source directs your energy and focus. Committed to a course and prepared to make the slightest corrections that may be required.
I can tell you one thing, that without a good handle on how to manage one 'self life can be pretty messy. There is a real art to this. No doubt a part of art of living that we don't always pay enough attention to.
קבוצת מיקוד: המאסטרמיינד הוא לא קבוצת תמיכה ולא מפגש נטוורקינג…האגו נשאר מחוץ לדלת….
ב- 3.6.2010 (במקרה גם יום הולדתי….)- יצאה בעיתון "ישראל היום" כתבה מצוינת על המאסטרמיינד…..
ב-3.5.2010 נשמתי לרווחה. הלכתי לישון אחרי חצות עם תחושת "חימום בלב". כנס המאסטרמיינד הראשון, שעליו עמלתי ימים ולילות, ביחד עם קבוצת "יזמי\מנחי מאסטרמיינד" האיכותית אשר אותה הכשרתי ושבה תמכתי, היה ועבר, אירוע ראשון מסוגו הפך להיסטוריה. כ- 80 איש השתתפו בכנס והאנרגיות היו גבוהות. בתכנית האירוע המשתתפים הקשיבו והפנימו: מה זה מאסטרמיינד, מניין הוא הגיע, מהו תועלתו לכל אחד ואחד וכיצד ניתן ליישם משאב זה לחיים ולעסקים. המשתתפים תרגלו, צפו בהדגמות , התנסו בפועל בקבוצות וקבלו הרצאה מרתקת מפי פרופ. אורן קפלן בנושא "פסיכולוגיה חיובית בחיים ובעסקים".
הדבר שהרשים אותי ביותר בכנס היה הקלות שבה אנשים התחברו לרעיון שאותו הגה נפוליאון היל ב 1937 ושיש לי את הזכות לפעול, לפתח ולהרחיבו מזה יותר מחמש שנים: "אנשים העוזרים זה לזה להצליח – עוזרים לעצמם להצליח יותר!". הרעין הזה עומד מאחורי כל הקונספט של מודל Dunetzmastermind, שהוא החזון שבו המאסטרמיינד חוצה את גבולות הגזרה של "סדנא" או "כלי לארגז כלים" והופך להיות תפישת עולם ודרך חיים.
המשובים של המשתתפים היו חיוביים למדי ושיקפו בצורה נחרצת וחד-משמעית את הצורך והחיפוש שיש לכה רבים מאיתנו להתחבר למערבת שבנויה כולה משילוב כוחות בפתיחות, שיתוף, העצמה, הדדיות וחשיבה מחוץ לקופסה.
בתחושה של סיפוק, הצלחה ומימוש, מצד אחד, ו"זאת רק ההתחלה", "רק גרדנו את התחתית" ו"העבודה כולה לפנינו", מצד שני, אני מרים כוסית ומודה לכל הנפשות הפועלות שתרמו לאבן הדרך הזו ולהזכיר לכולנו:
It is not what I said, it is not what you said and it is not even what WE said that matters…it is what we created when we honored and leveraged all that we brought together to the collective wisdom, efforts and abilities that we all have….THAT is what is really behind the concept of the mastermind!…
We are all aware of how difficult it is for people to make changes which of course includes accepting new ideas or even tolerating questions regarding old and "accepted" ideas. But are we aware of how often people "kill ideas" on a daily even hourly basis? Check and see what happens in your conversations with those close to you at home, those at work, telephone calls and even e mail and forum chatting? Believe me, you will be surprised if not shocked!
So it is, perhaps its essential human nature, perhaps the workings of our minds which are not mindful, or perhaps it is just plain habit. With that in mind, I would like to make some suggestions to those readers who find themselves challenged in this area at work, with an eye to new products, strategy or market research:
At every brainstorm and/or mastermind situation make everybody aware that there is no criticism allowed. That is a tough one for people to handle so if you need to do it professionally make sure you have a skilled facilitator or third party to run the session.
Be careful who you invite to such sessions…if your idea is young make sure you invite people positive on the idea to your brainstorming session and be aware of people who start by saying "I would like to be the devil's advocate….represent "reality"….While this has great value at a later stage of development it is a TERRIBLE thing to have at the early stages- a real idea killer!
When your idea is really new choose 5 people who like new ideas and general and share it with them privately, this will give you confidence to move on.
Where possible, invent a "pilot", even if it is not commercial because there is no better learning than actually doing the thing itself and seeing what comes out! Make it short and sweet, though, so you don't get bogged down in the pilot stuff and away from the "real stuff".
And remember: every new idea began somewhere else, not necessarily in your brain and on your hard disk. As such it will keep changing and developing as such is the world and that is a fact that you can either leverage or resist- I suggest you leverage and build it! One never knows the power that one idea can bring to someone, something, somewhere in the world…keep on moving!
מי לא מקטר על הבוס שלו? מה קורה כשאנחנו נהיים "בוסים"? "בוסים גרועים" נמצאים בכל מקום ויחסינו איתם הם קריטיים לא רק לתחושתנו במקום העבודה אלא אם וכיצד אנו ישנים בלילה ועם איזו הרגשה אנחנו קמים בבוקר לעוד יום עבודה. מחקרים מראים שהסיבה העיקרית לכך שאנשים עוזבים את מקום עבודתם, היא קשיים במערכת היחסים עם אחרים, כאשר בראש הסולם – בוודאי – הקשר עם הבוס!
אני יכול להעיד על עצמי כאחד שנתן משקל רב מידי במשך שנים רבות לנושא הבוס שהיה מעלי (בדרך- כלל המנכ"ל בחברות קטנות), מה הוא רוצה ממני, מה אני חושב עליו ולמה, ואלוהים ישמור, למה הוא לא מעביר לי, לא נותן לי, לא מאפשר לי, וכדומה. בדיעבד, ומדבור היום בכמעט 7 שנים, אני מאמין שפשוט לא הייתי ב"מיינדסט" הנכון לענות לקריאה לפרוש מהמערכת הארגונית, להקים את העולם והעסק שלי ולתת לעצמי to do my own thing. כמובן, היו שיקולים שונים שהעמיסו על התודעה כגון: מה אעשה ב"חוץ", איך אתפרנס, כמה ארוויח, האם יהיה לי מעניין, יציב ומשמעותי,מה אומרת בת הזוג, בין היתר. והאמת לא תמיד היה לי רע עם כל הבוסים בחיי, ואני בהחלט לא "זאב בודד" הנרתע מעבודת צוות וקשר קבוצתי (במקרים מסוימים ההפך הוא הנכון).
בוסים גרועים- ויש מכל הסוגים- עושים נזק נוראי לארגון שמעסיק אותם (או העסק שלהם בעצמם), ולא מדובר רק בהברחת עובדים איכותיים החוצה אלא בקיצוץ כנפיים בתוך המערכת, חוסר תשומת לב לשמירה על מערכות יחסים חיוביות במקום העבודה, דבר שמוביל לירידה במוטיבציה, "הקטנת ראש", חוסר יוזמה, ואף לאיבוד נאמנות של הדבר שלכאורה החשוב מכל- המשאב האנושי. אין ספק שלהיות "בוס מצליח" חייבים לטפח תכונות מסוימות שלדעתי כולל עבודה אישית של המנהל עם עצמו מעבר לפונקציה הניהולית גרידא. בעיני, בוס טוב ואדם טוב הם שני ביטויים קרובים מאוד והרבה משתמע מכך…
אני מזמין את הקוראים לעיין בלינקים הבאים, ובין לבין החיוכים והאנחות (" זה בדיוק הוא!…), חשבו לעצמכם- איזה מין בוס אתם?
I know that many of the solopreneurs/entrepreneurs out there who will ever read this entry have asked themselves the following question more than once: "Is there really any intrinsic value for the world in what I do in my business?". This question surely beckons us to dig down into more philosophical existential issues and searches but in my book it can also lead us into a totally unexpected area- business! Let me ask you- what kind of business are you in? Is it a "soul-based business" or a "market- based business"? What's the difference anyway? Don't both need to make a good profit in order to live, expand and grow?
Yes, of course, a business without profit is like an automobile without gas- it goes nowhere and does nothing. But that is where the similarity ends. In a market-based business what one needs to do is find a niche and fill it. The calling is to make a better or different kind of widget, offer a new or unique buzz to a service, and make sure that people will be willing to pay for what you develop. Not to say that is especially easy but only that there is a different music that guides this whole operation.
In a soul-based business one must live, abide by and succeed at all the same stuff as the "market-based" venture only here the music is generated from a totally different center. It is here that the soul-business proprietor puts some serious stuff in front of him/her, questions like:
Does this business ignite my passion?
Am I providing a product/service that helps others, society and definitely does not damage others, society, the planet?
Who am I when I carry out my business, am I full of energy, wisdom with the urge to give (as well as compete….), or do I find myself totally immersed in the "mechanics" of business- buy low/sell high, presentations that hide information from would-be clients and investors, negotiating out of a position of "gain more by giving less"….
And if it is a soul-business you have then, congratulations, I think you will love what you do and do what you love. Just keep in mind that you will need to cultivate a "double agenda": how to keep the profit coming in as well as nurturing that soul in you and that soul in your business…
“Don’t ask what the world needs. Ask what makes you come alive, and go do it. Because what the world needs is people who have come alive.”
– Howard Thurman
חשבתם פעם על כמה חשוב לדעת להגיד "לא" בזמן הנכון, לאדם הנכון ובמצב הנכון? מסתבר שדבר זה אינו פשוט כלל לאנשים, כולל אנשים שמלאכתם בעולם העסקי, הארגוני והניהולי. יש כל מיני סוגים של "לא": "לא" לבוס, לחבר בצוות, לעובד, לספק, ללקוח, וכו'. ומעניין לבדוק מי הם האנשים שיש להם בעייה להגיד "לא" במקומות עבודה ובהתנהלות של העסק אבל בחיים הפרטיים הם מגיבים אחרת לחלוטין בנושא, ויש אנשים שלוקחים את הקושי לכל מקום שהם נמצאים.
כמאמן, אני מוצא שהנושא הזה של גבולות מופיע בתדירות גבוהה אצל מתאמניי, ולא פעם ולא פעמיים הוא גורר איתו קשיים בניהול היכולת לבחור, קבלת החלטות וניהול זמן. טיפ קטן שאני יכול לתת מניסיוני עם עצמי ועם אחרים הוא לבדוק את הקשר בין האמונה שלך במה שאתה עושה עם הקושי להגיד "לא" לאדם באותו הקשר או נושא. לדוגמא, עצמאים פוגשים את זה הרבה: לקוחות בפוטנציאל מבקשים הנחות, וויתורים ממך על אי- עמידה של מחויבות שלהם, למרות שעל זה לא יעידו. הקושי נוצר שהנושא "לא סגור" אצלנו ואז יש את הקושי החזר לוותר, רק לא לאבד או לאכזב…
Knowing when and how to say "no" is a great skill to have in relationships, work and in life!
העבודה תופסת כ-30% מחיינו כבוגרים ולפחות 60% משעות הפעילות בכל יום, אך מחקרים רבים מראים שרבים האנשים שפשוט לא אוהבים את מה שהם עושים בעבודה. אנחנו חיים בעידן בו הקריירה היא הרבה יותר ממקור כספי, הקריירה המקצועית הפכה לערוץ חשוב, לפעמים עיקרי, להגשמתו האישית של אדם ולמיצוי הפוטנציאל שבו, בתחומי חיים רבים.
לעשות מעבר קריירה "באמצע החיים" אינו דבר קל, הוא נוגד את האינסטינקט הבסיסי שלנו להישאר "במקום בטוח ומוגן" (היש דבר כזה?), לברוח מה "סיכון" ולחבק את מה שאנחנו כבר מכירים ומנוסים בו. אך הלב וה passion לשינוי לא נותן לנו מנוח.
כאחד שחווה מספר שינויי קריירה בחיים וליווה ואימן עשרות אנשים בדרך דומה, אני יודע שזה לא קל, וזה גם בלשון המעטה.זה פרויקט רב-ממדי לקשור את כל החוטים השונים והמורכבים: להתחבר לעבודה שבלב ולא רק שבבנק; להתחיל בקריירה חדשה של סיפוק ומשמעות ביחד עם עבודה ש "ניתן ללכת אתה למכולת"; לבנות תכנית להתמודדות עם החשש שבנטישת "המקום הבטוח; לרכוש כלים להתמודדות עם שינוי מקצועי לא-ידוע באמצע החיים. ואולי הקשה מכל,להתמודד עם הספקנות והחששות של כל הסובבים אותנו, מבן\בת זוג, הורים, חמים, חברים, שכנים ועד הקול השדוני שבמוחנו, " מה יקרה אם לא תצליח, לא תרוויח, לא ילך? אתה מאבד את הכל!!!!!!!!!…."
יש הרבה מה להגיד על ביצוע מעבר קריירה באמצע החיים אבל טיפ אחד הוא חזק מכולם: לא לעשות אותו לבד! ללא תמיכה העסק פשוט יתקשה להתרומם. אני מזמין את הקוראים לעיון והחשיבה לגבי המאמרים מטה. בהצלחה וגם באומץ….
מעבר קריירה באמצע החיים- מציאות קשה או הזדמנות פז?
http://www.dunetzcoaching.com/?categoryId=6740&itemId=6962
מה העבודה הזאת לכם?
רוני דוניץ | ™Dunetzmastermind 
תגובות אחרונות