יצירתיות בעסקים ובחיים: מזמן לא מותרות

אני זוכר את התקופה שהנהלות בארגונים, בתי- ספר ובבתי-עסק- אפילו חברות סטארט-אפ- היו מציעות לעובדים איזושהי סדנא ב"יצירתיות", כחלופה אחת בסל הצ'ופרים, כגון טיולי ג'יפים, מסאז'ים, ארוחת-ערב לעובדים ובני הזוג, וכדומה. הקונספט הזה passé מזמן כי בעולם העסקים של היום אחת המילים הנשמעות יותר יותר ליד המילה "הצלחה" היא "יצירתיות", כערוץ מהותי ו "כדאיי" לחדשנות ותחרותיות בשוק. בסקר בין 1500 מנכ"לים שארגנה חברת IBM, נבחרה היצירתיות כתחום החשוב ביותר למנהיגות בעתיד. מדינות סביב העולם מדגישות את הצורך בפיתוח יצירתיות בחיפוש, פיתוח ויישום פתרונות בכמעט כל תחום בחיינו.

ועם כל זה, עדיין לא ברור לאף אחד מה בדיוק נחשב "יצירתי", איך ואצל מי היצירתיות נוצרת ומהן המרכיבים של אותה יצירתיות.
מה שמוסכם ברובו הוא שחשיבה יצירתית מובילה למסקנה שאף פעם "אין תשובה אחת נכונה" ועל מנת לפתח דרכים, פתרונות ומוצרים יצירתיים נדרשים שני סוגים שונים של חשיבה: divergent thinking, יצירת רעיונות רבים ושונים, ו convergent thinking, חיבור בין ין רעיונות בדרך יישומית ומחויבת.

מי הוא "אדם יצירתי"?

יצא לי להכיר אנשים יצירתיים רבים, ורובם הם רחוקים מאוד מהדימוי של ה"איש היצירתי" המשורר, המוזיקאי או האמן המיוסר.
קבלנו חינוך שבנה מיתוס לגבי מה נחשב יצירתי, ואם לא חשת שאתה עתיד להיות איינשטיין (אלברט או אריק, לצורך הענין) , מאדאם קיורי, ביל גייטס, שייקספיר או ביאליק, לא נתת יותר מדי מחשבה לטפח את היצירתיות שבך.
אך, לדעתי (ולא רק דעתי), בתוך כל אחד יושב מאגר של יצירתיות עם פוטנציאל לא ממומש.
פיתוח פוטנציאל זה דורש אומץ להיות שונה, ערונות לשאול שאלות היכן שכולם מחפשים תשובות, ומחויבות ללכת עם תחושת הבטן ולהניח קצת למה שאמרו ה"מומחים" וטבלאות האקסל.
אחד הגורמים המבדילים בין אנשים יצירתיים יותר מאלה שרואים את עצמם " לא יצירתיים", הוא החופש שה"יצירתיים" לוקחים לעצמם "לשחק" עם רעיונות קטנים, כביכול, בזוויות או חיבורים שונים מבלי לדעת לאן כל זה מוביל….

העובדה שהיצירתיות שייכת לכולנו אינה גורעת מאומה מהעובדה שפשוט יש אנשים "יצירתיים במיוחד" שהנושא "לחשוב אחרת" היא בנפשם ובטבעם.
קשה לזהות מי הם ה"יצירתיים במיוחד" אבל אם אתם חשים משיכה חזקה וקירבה לנושא היצירתיות, ייתכן שהקטגוריה הזו תוכל להתאים לכם.
אני מאוד אוהב להיות בקרבת אנשים כאלה ואני מאמין ביכולתם להביא פן אחר, זוית חדשה, מחשבה טרייה וחדות היכן ששולטת השגרה והתבניות השחוקות.
לא תמיד הולך להם, לחברה היצירתיים האלה, כי העולם לא ממש בנוי לאלה שמוציאים אותו מהקופסא כל הזמן וזו אולי אחת הסיבות שהרבה רעיונות טובים לא ממש מתקדמים בסופו של דבר בחיים.

מסגרת הקואצ'ינג ומסגרת המאסטרמיינד הן שתי מסגרות נפלאות המקדשות את החופש להיות יצירתי, להקשיב, להיות שונה, לתת לדברים להתהוות כמו שהן ולא בדיוק כמו שהמטרה "הציבה".
ישנה הרבה עוצמה בגישות האלה והמון מקום ל"המון" בחיים.

Those who approach life like a child playing a game, moving and pushing pieces, possess the power of kings- Hercalitus, Greek philosopher

Gross National Product (GNP) or Gross National Happiness (GHP)?

Even from my earliest childhood growing up in New York I recall that wherever I went people were talking about how successful this or that person was—"He's a doctor", "He works for a big firm", "He made a lot of money in the stock market", etc. And again, even from earliest childhood, I could never understand why people always talked about how "successful" everyone was, with hardly a word about how "happy" this or that person was.

Many years later, just recently in fact, I came upon a wonderful article about a king (yes, a king!), of this fascinating little nation called Bhutan tucked away between such Asian giants as China and India. Bhutan is no ordinary nation. It is one of the most isolated nations in the world. Most of Bhutan is covered in forest, there are fewer than 2.5 million people in the entire nation, Buddhist culture and religion are everywhere and only in 1999 was the ban on television and internet lifted. Per capita income in Bhutan is around $1,400, ranked 124th in the world. More than 80% of the population live as subsistence farmers.

And here is the most fascinating point: despite being among the world's poorer nations, Bhutan is also one of the happiest nations on earth! Over 20 years ago, amidst criticism from Western economic experts that Bhutan was not developing "fast enough", the King of Bhutan went on record as saying "Gross National Happiness is more important than Gross National Product." The statement signaled his commitment to building an economy that is appropriate for Bhutan's culture and people, based on Buddhist spiritual values, and has served as a unifying vision for the economy. While Bhutan has been very successful till recently in isolating itself from world modernization and globalization, the big challenges are ahead as internet and television have entered the lives of Bhutanese only very recently…

In a survey in 2005, 45 percent of Bhutanese reported being very happy, 52 percent reported being happy and only three percent reported not being happy. Based on this data, the Happy Planet Index estimates that the average level of life satisfaction in Bhutan is within the top 10 percent of nations worldwide, and certainly higher than other nations with similar levels of GDP per capita.

While there will always be skeptics and "experts" who will dwell on all the many questions that can be asked about what is happiness, how is it measured, who says what, how it was measured, and so on…today more and more western economic psychologists, such as  2002 Nobel Laureate Daniel Kahneman,  question the link between levels of income and happiness.

I ask: can't we simply observe our lives, ourselves, the lives of those closest to us and understand that while money has importance to us in so many ways, happiness does not equal having money and having money does not equal having happiness? And once having done so, what do we do with that observation?

A wonderful video clip on Bhutan and Gross National Happiness

http://www.youtube.com/watch?v=CXJwNSkdTH0.

Pretty cool for a king, ay?

How to deal with "Idea Killers" !

We are all aware of how difficult it is for people to make changes which of course includes accepting new ideas or even tolerating questions regarding old and "accepted" ideas. But are we aware of how often people "kill ideas" on a daily even hourly basis? Check and see what happens in your conversations with those close to you at home, those at work, telephone calls and even e mail and forum chatting? Believe me, you will be surprised if not shocked!

So it is, perhaps its essential human nature, perhaps the workings of our minds which are not mindful, or perhaps it is just plain habit. With that in mind, I would like to make some suggestions to those readers who find themselves challenged in this area at work, with an eye to new products, strategy or market research:

At every brainstorm and/or mastermind situation make everybody aware that there is no criticism allowed. That is a tough one for people to handle so if you need to do it professionally make sure you have a skilled facilitator or third party to run the session.

Be careful who you invite to such sessions…if your idea is young make sure you invite people positive on the idea to your brainstorming session and be aware of people who start by saying "I would like to be the devil's advocate….represent "reality"….While this has great value at a later stage of development it is a TERRIBLE thing to have at the early stages- a real idea killer!

When your idea is really new choose 5 people who like new ideas and general and share it with them privately, this will give you confidence to move on.

Where possible, invent a "pilot", even if it is not commercial because there is no better learning than actually doing the thing itself and seeing what comes out! Make it short and sweet, though, so you don't get bogged down in the pilot stuff and away from the "real stuff".

And remember: every new idea began somewhere else, not necessarily in your brain and on your hard disk. As such it will keep changing and developing as such is the world and that is a fact that you can either leverage or resist- I suggest you leverage and build it! One never knows the power that one idea can bring to someone, something, somewhere in the world…keep on moving!

Do you have a soul-based business or a market-based business?

I know that many of the solopreneurs/entrepreneurs out there who will ever read this entry have asked themselves the following question more than once: "Is there really any intrinsic value for the world in what I do in my business?". This question surely beckons us to dig down into more philosophical existential issues and searches but in my book it can also lead us into a totally unexpected area- business! Let me ask you- what kind of business are you in? Is it a "soul-based business" or a "market- based business"? What's the difference anyway? Don't both need to make a good profit in order to live, expand and grow?

Yes, of course, a business without profit is like an automobile without gas- it goes nowhere and does nothing. But that is where the similarity ends. In a market-based business what one needs to do is find a niche and fill it. The calling is to make a better or different kind of widget, offer a new or unique buzz to a service, and make sure that people will be willing to pay for what you develop. Not to say that is especially easy but only that there is a different music that guides this whole operation.

In a soul-based business one must live, abide by and succeed at all the same stuff as the "market-based" venture only here the music is generated from a totally different center. It is here that the soul-business proprietor puts some serious stuff in front of him/her, questions like:

Does this business ignite my passion?

Am I providing a product/service that helps others, society and definitely does not damage others, society, the planet?

Who am I when I carry out my business, am I full of energy, wisdom with the urge to give (as well as compete….), or do I find myself totally immersed in the "mechanics" of business- buy low/sell high, presentations that hide information from would-be clients and investors, negotiating out of a position of "gain more by giving less"….

And if it is a soul-business you have then, congratulations, I think you will love what you do and do what you love. Just keep in mind that you will need to cultivate a "double agenda": how to keep the profit coming in as well as nurturing that soul in you and that soul in your business…

“Don’t ask what the world needs. Ask what makes you come alive, and go do it. Because what the world needs is people who have come alive.”

– Howard Thurman

מקריירה לקריירה באמצע החיים

העבודה תופסת כ-30% מחיינו כבוגרים ולפחות 60% משעות הפעילות בכל יום, אך מחקרים רבים מראים שרבים האנשים שפשוט לא אוהבים את מה שהם עושים בעבודה. אנחנו חיים בעידן בו הקריירה היא הרבה יותר ממקור כספי, הקריירה המקצועית הפכה לערוץ חשוב, לפעמים עיקרי, להגשמתו האישית של אדם ולמיצוי הפוטנציאל שבו, בתחומי חיים רבים.

לעשות מעבר קריירה "באמצע החיים" אינו דבר קל, הוא נוגד את האינסטינקט הבסיסי שלנו להישאר "במקום בטוח ומוגן" (היש דבר כזה?), לברוח מה "סיכון" ולחבק את מה שאנחנו כבר מכירים ומנוסים בו. אך הלב וה passion לשינוי לא נותן לנו מנוח.

כאחד שחווה מספר שינויי קריירה בחיים וליווה ואימן עשרות אנשים בדרך דומה, אני יודע שזה לא קל, וזה גם בלשון המעטה.זה פרויקט רב-ממדי לקשור את כל החוטים השונים והמורכבים: להתחבר לעבודה שבלב ולא רק שבבנק; להתחיל בקריירה חדשה של סיפוק ומשמעות ביחד עם עבודה ש "ניתן ללכת אתה למכולת"; לבנות תכנית להתמודדות עם החשש שבנטישת "המקום הבטוח; לרכוש כלים להתמודדות עם שינוי מקצועי לא-ידוע באמצע החיים.  ואולי הקשה מכל,להתמודד עם הספקנות והחששות של כל הסובבים אותנו, מבן\בת זוג, הורים, חמים, חברים, שכנים ועד הקול השדוני שבמוחנו, " מה יקרה אם לא תצליח, לא תרוויח, לא ילך? אתה מאבד את הכל!!!!!!!!!…."

יש הרבה מה להגיד על ביצוע מעבר קריירה באמצע החיים אבל טיפ אחד הוא חזק מכולם: לא לעשות אותו לבד! ללא תמיכה העסק פשוט יתקשה להתרומם. אני מזמין את הקוראים לעיון והחשיבה לגבי המאמרים מטה. בהצלחה וגם באומץ….

מעבר קריירה באמצע החיים- מציאות קשה או הזדמנות פז?

http://www.dunetzcoaching.com/?categoryId=6740&itemId=6962

מה העבודה הזאת לכם?

http://www.dunetzcoaching.com/?categoryId=6740&itemId=6959

Feedback or Feedforward?

כשמישהו בא אליכם לאחר שסיימתם לעשות משהו (ולא כל-כך חשוב מה הוא הדבר הזה!), ואומר "רוצה לשמוע פידבק על מה שהיה?", מה עובר אצלכם בראש? נכון כולנו למדנו שמשוב זה דבר חשוב, מלמד, מעצים ושמשוב הוא "המפתח להצלחה", וכו' וכו', אבל מה בדרך כלל קורה שמישהו שואל שאלה כזאת? נכון שאנו נכנסים ל"כוננות ספיגה" לקבל את הביקורת, שבמרבית המקרים לא ממש נעימה לשמוע…

כן, רבותי, אנו חיים בעידן של over-feedback כאשר הדגש הוא בדרך כלל על מה שלא עשינו טוב, שכחנו, פיספנו, טעינו, וכדומה. ולכן, מה הפלא שכל- כך הרבה מנהלים שונאים את מפגשי המשוב ו"הערכת ביצוע", כאשר לכל זה מתלווים רגשות אי-נוחות ומתח. מתן וקבלת משוב הוא דבר הנמצא בכל מערכת יחסים, בין אם בתחום העבודה ובין אם בתחום האישי או חברתי. התחושה אצל אנשים רבים, ולא בהכרח בצדק, היא שבמהות של משוב יש משהו מעין שיפוט וביקורת. בקבוצות המאסטרמיינד שלי התחברנו חזק לתרגיל מבריק ופשוט  הנקרא "FeedForward" .תרגיל זה נלקח מבית מדרשו של מרשל גולדשמיט, מהמובילים בעולם בתחום האימון למנהלים ומנהיגות בארה"ב. גולדשמיט מצא לאחר שנים רבות של עבודה עם מנהלים שאפקטיבי הרבה יותר ומועיל יותר לתת אחד לשני רעיונות וטיפים כיצד "להצליח קדימה" במקום להחזיר ו"לקבע" את האדם בלנתח ולשפוט את העבר, עם כל הלמידה שבזה. כבני אדם אנו פשוט עובדים טוב יותר שיש סביבנו אוירה של פרגון, הסתכלות על מה ואיך לשפר. אף אחד לא אוהב להיות מותקף אפילו "מתוך אהבה". לא נגמר מקומו של המשוב בחיינו, כי יש מקומות שרק הוא יכול להביא את הלמידה, אך יש היום אח חדש ויש יתרונות רבים לאח הזה. להלן לינקים לנושא, כולל וידיאו קצר של גלודשמיט- מומלץ ביותר!

"Try Feedforward instead of Feedback"

http://www.youtube.com/watch?v=tFX74GIxca4

http://www.pmhut.com/forget-about-feedback

? Multi-tasking: a blessing or a curse

 We have all seen it in others, I'm sure, if not in ourselves. The need to "multi-task", that is do many things at any given time and keep doing them till we shut down for the day, night or whatever. The idea behind multi- task is simple: we don't have a choice! We need to meet deadlines, juggle job demands, family demands, all kinds of other personal stuff moving in our minds, as well as the every-so-often obsessive thought that has us analyzing, wondering, fearing and planning.

 Ron Askenas, has taken the words right out my mouth in  To Multitask Effectively, Focus on Value, Not Volume:

 "I used to be amazed when I would watch my daughter at the computer terminal working on a high school paper, listening to music, eating a snack, and conducting simultaneous instant messaging conversations with a dozen friends around the world. Had her brain been re-wired by the constant use of technology so that she could concentrate on different activities and actually get things done; or should I worry that she was trying to do too many things at once ?"

 Askenas goes on to quote a Stanford University research finding:

 "Now a study from researchers at Stanford University suggests that my concerns may have been well-founded. The study conclusions, reported in the Aug. 24 issue of the Proceedings of the National Academy of Sciences, are unambiguous: "Multitaskers were just lousy at everything," according to Clifford I. Nass, a professor of communication at Stanford and one of the study's investigators. Despite starting the research on 100 college students with the hypothesis that multitaskers had some special abilities, the study found that multitaskers were actually quite ineffective at managing information, maintaining attention, and getting results. Compared to study participants who did things one task at a time, they were mediocre."

 I sincerely wonder if we have gone completely mad at the level of multi-tasking we expect of ourselves and each other! Organizations stuff their employees with long lists of tasks which have to be done "urgently" since someone promised something to someone who paid money to receive it. Usually it is some salesperson who needs to make the sale and then it is the role of the R&D to make it happen. And on the individual level, I see so many women who tear themselves apart in trying to manage their jobs, the kids who just came home and are alone while she is at the office, the never-ending chores that must be attended to, and the list goes on and on. We have come to admire multi-tasking as some sort of  heroic trait of success, but I wonder about this all.

Something seems to have been lost in an age where instant messaging, 160 characater twitter, sound-bites, poor writing skills and ever-decreasing reading and oratory ability seem to be the going thing. I say this all while I see myself as a person who is not bad at all in multi-tasking and perhaps needs a little bit of that adrenalin to keep me moving. However, I can also see that we are missing something, that something that allows one to do deep into something undisturbed. To explore something deep, focused and with full attention. Perhaps our whole age is one of ADHD and that makes us believe that only multi-tasking will lead us to success. I wonder if multi-tasking is not leading us actually in the exact opposite direction…   

The late Prof. Randy Pausch lecture- “Time Management”- Nov. 2007 (1 hour 17 minutes)http://video.google.com/videoplay?docid=-5784740380335567758

מאמרו של רוני דוניץ: "מי מנהל את מי בחיים- אתה את הזמן או הזמן אותך?"

 

 

 

 

 

 

לאן הולכים כל הרעיונות שלנו?

מדהים אותי כמה שאנו, בני- האדם, פשוט מגבילים את עצמנו בחיים! זאת מחשבה שמטיילת איתי הרבה שנים, אבל בתור מאמן בשש שנים האחרונות יש לי את הזכות לעסוק בעיקר בזה עם מאות אנשים- שונים, מעניינים ונפלאים.  ואני לא יכול להפסיק לחשוב לעצמי: " לאן האדם הזה יכול להגיע אילו רק היה נותן\נותנת לעצמו\עצמה…".

קחו את הנושא של "רעיונות" למשל. מי לא חווה את החווייה של רעיונות חדשים הצצים בראש- קטנים וגם גדולים- אך בין הרעיון שצץ וה"מה לעשות איתו" יש עולם גדול, גדול….ומה היה קורה אילו הפער הגדול הזה לא היה שולט בנו ומנווט אותנו? מה היה קורה אילו לא היינו מוותרים לקולות האלה העוצרים בעדנו, ש"מחמת הספק" לא היתה מחומת הספק והיינו זורמים.

מספר דוגמאות אולי מעולם הגדול?:

סטיב ג'ובס היה בחור צעיר שנמאס לו מהקולג', ברח ממנו באמצע הסמסטר ושיחק עם עוד כמה חברה בכל מיני חלקים אלקטרוניים בביתו. בסוף יצא לו משהו לא רע שקרא "מחשב לבית" וחשב למכור את זה למישהו. לא היה לו כסף אז הלכו לחברת Atari ושאלו אם הם רוצים לממן את הפיתוח או פשוט להעסיק אותם לבנות אותו. הם אמרו "לא". הוא הלך לHewlett- Packard  והם לא רצו לדבר איתו כי הוא לא גמר את התואר שלו באוניברסיטה. ב IBM חשבו שהרעיון שלו להחזיק מחשב בבית הוא ממש לא מעשי ומטופש. אז, בלית ברירה,  הוא וחברו עשו את זה לבד, איכשהו…וכך נולד Apple Computers.

שפרד סמיט למד כלכלה באוניברסיטה הוא כתב עבודה סמינריונית על רעיון חדש שהיה לו לפתוח עסק לשיגור חבילות לכל מקום בארה"ב בתוך 24 שעות. הפרופסור שלו חשב שהרעיון ממש לא מענין ולא מעשי ונתן לו ציון נמוך. אבל סמיט לא הרפה מהרעיון שלו, לקח לו כמה שנים אבל בסוף הוא הקים את Federal Express ועשה מילארדים. ואז כמובן התחילו להעתיק אותו.

ב 1961 עקרת בית  תושבת ניו יורק בשם Jean Nidetch היתה מאוד מוטרדת בחייה. היא סבלה ממשקל עודף ברמות גבוהות , דבר שהציק לה מאוד ולקח אותה לסבב דיאטות ארוך ומייגע, ללא הצלחה. ואז יום אחד היתה לה תובנה שמה שהיה חסר לה הוא אלמנט התמיכה והסביבה החברית והממוקדת מטרה. היא הזמינה 6 חברות אליה הביתה ותמכו אחת בשנייה על מנת להצליח בהורדת המשקל. ואז בפעם הבאה הגיעו 40 נשים והרעיון התפתח והתפשט…היום מיליון איש בשבוע מבקרים במפגשים של "שומרי משקל" ב30 מדינות, העסק מוכר ב $1.2 מיליארד בשנה.

וישנן עוד דוגמאות רבות מאוד. לדוגמא רעיון לעשות טלויזיה 24 שעות ביום- שהוליד את CNN. או רעיון למכור ציוד יד שנייה שהוליד את הענקe-bay, אתר מכירות פומביות באינטרנט. או מוצר ה post-it, מדבקה צהובה שנמצאת כמעט בכל משרד, שבכלל נולדה כתוצאה מכישלון בניסויים בחברת 3M, כאשר שאפו לעשות משהו אחר לגמרי. אדם ערני אחד שנהג להתפלל הרבה בכנסייה חשב שמדבקה כזו יכולה להוות סימניה נאותה למתפללים בספר התפילה שלהם…וכך נולד עוד מוצר שמייצר הרבה הרבה $$$$.

נכון, רוב רעיונותינו אינן כאלה, אפילו רחוקים מאוד מזה. וייתכן שגם לא מבריקים מי יודע מה…אבל איך אנו יודעים? האם באמת נתנו לעצמנו את צ'אנס "ללכת עם זה"? האם מישהו נתן לנו אוזן קשבת, קבוצה תומכת ומאפשרת, מקום לחשוב ביחד מבלי לשפוט שיפוט מהיר ולחזור לשגרה??

מענין, מעניין מה היה קורה אילו…

 

לינקים לקריאה\ רקע:

Searching for New Ideas

http://www.imagineeringezine.com/e-zine/newideas.html

 

חמשת החושים ככלי לפיתוח רעיונות יצירתיים 

דרך מקורית לפתח רעיונות חדשים

http://www.israel-articles.com/rec/2107

 

How to Kill an idea

http://www.fastcompany.com/articles/2008/05/interview-ram-charan.html

 

GREAT QUOTES ON NEW IDEAS….

I can't understand why people are frightened of new ideas. I'm frightened of the old ones.

John Cage
US composer of avant-garde music (1912 – 1992)

Don't worry about people stealing an idea. If it's original, you will have to ram it down their throats.

Howard Aiken
US computer scientist (1900 – 1973)

Ideas are like rabbits. You get a couple and learn how to handle them, and pretty soon you have a dozen.

John Steinbeck
US novelist (1902 – 1968)

Lack of money is no obstacle. Lack of an idea is an obstacle.

Ken Hakuta

Man's mind, once stretched by a new idea, never regains its original dimensions.

Oliver Wendell Holmes
US author & physician (1809 – 1894)

The human mind treats a new idea the same way the body treats a strange protein; it rejects it.

P. B. Medawar
British (Brazilian-born) anatomist (1915 – )