You are currently browsing the tag archive for the ‘social business entrepreneurship’ tag.

There's a nice old adage attributed to Robert Benchley that says the following: "There are two kinds of people in the world, those who believe there are two kinds of people in the world and those who don't"… Obviously, there are way more than two types of people for anything.

But paradoxically, I must say that I do find that there are two stereotypical types of people we often see pursuing a new business or life venture. There are the JUMPERS who jump right into running their business and marketing their products and services with little or no planning.  Jumpers thrive on energy, enthusiasm and improbable luck. They like the "intuitive" side of it all and kind of make it up as they go along. Often they are great optimists, sometimes very charismatic and hard to challenge because they will often put you in the corner as "negative".

And then there are the PLANNERS- they who plan a strategy — and a service or product design — before they ever dream of offering it to the public. Plan and Plan and plan, that's what you often find them doing. It may be on the most insignificant of details but there they are, analyzing and debilitating which way to go, why and how can we be sure…with these dear folks one can sometimes forget that the business is not about planning but the reason we plan is to be able to be successful in opening the business itself.

So, which way to go? I have found that a certain amount of planning is really important in order to get you moving, especially if you’re starting a new business or launching a new product or service.  The time you spend with research and working through possible alternatives and scenarios, as well as the time you spend thinking about how you might handle them, will reap huge rewards later on. And by doing this work and going through the process, one gains confidence and motivation to do what one has set out to do.

On the other hand, over-planning is a great way to get into inaction, and to get stuck real quick.  Have you ever encountered the phrase “Analysis Paralysis” ? It's a great one — the inability to move forward on a project because you feel you don’t have all the facts, and the unwillingness to move forward until you’re 100% sure of success.  Every entrepreneur, or "aware individual"  for that matter, will tell you that there’s no such thing as being 100% sure of anything.

We need the Jumpers in business or in life in general— they allow us to see how flexible things can be and they are great creators of  enthusiasm and passion.  Jumping allows one to be 85% sure and then go for it.  Good jumping is action, combined with knowledge, courage and trust.

I find that Jumpers are at their best when some planners have been with them for some time- perhaps a consultant, a coach, a colleague or a family member.   Jumping is a great way to go if you have come clear with yourself what your financial foundation is, how you are going to get your first validation, testimonial and early cash flow. If you have that in order, go for it…and take out that plan from time to time to make sure you are on the map.  

In the end we need both- the Jumpers and the Planners to make things happen. Once again the "middle way" rings true.

מודעות פרסומת

לפי דעת רבים וטובים, התרבות העסקית והניהולית המערבית מדגישה ומעודדת את הגישה של "מוח שמאל" (אנליטי, לוגי, סדרתי, מתודי, מספרים ונתונים,  בין היתר),  כאשר הפוטנציאל הטמון ב"מוח ימין" נוטה להיות לא מנוצל ברובו (אינטואיטיבי, אמפטי, יצירתי,  ראיית התמונה גדולה, בין היתר). "חשיבה אסוציאטיבית" היא ביצוע פעולת חשיבה מתמשכת כאשר במהלך מחשבה על נושא מסוים מופיעים דימויים של נושאים קשורים, שאינם בהכרח הגיוניים. משום כך, היא נחשבת בעיקר פעולת "מוח ימין". שיטת המאסטרמיינד מדגישה את המוח הימני, האסוציאטיבי, במתן דגש על רעיונות ,תמיכה, שאלות ותגובות מכל הכוונים  והזויות בבואנו לסייע לחבר בעיבוד\פתרון על סוגיה או דילמה מסוימת.

לי לקח שנים לא מעטות להפנים את חשיבותו של "מוח ימין", ובזה להעריך את הצד הזה אצלי בפעילות ניהולית, שווקית ועסקית. מתוך עבודה עצמית במשך שנים רבות למדתי שאני יוצא "חצי- חצי" במבדקים השונים- מוח ימין מפותח יושב על חשיבה ממוקדת, אנליטית ולוגית…היו ימים שחשבתי שאבוד לי אני "לא זה ולא זה", במיוחד ב 15 שנים שעסקתי בשווק וניהול בתחומי הטכנולוגיה, ששם המדדים, הדגש וההערכה נמצאים עמוק במישור "מוח שמאל". עם התוועדותי לעולם האימון לפני כמעט 7 שנים,  גיליתי  מה זה "גם זה וגם זה"  וכמה גדול היה אותו חלק מתוכי שהיה ב"תרדמה" כאשר ליוויתי, קידמתי ומכרתי את "המהנדסים" והפיתוחים החכמים שלהם (ולעיתים גם אלה שלא היו חכמים וגם לא בדיוק היו שלהם…). מאז אני חווה הרבה אושר מלתת לכוחות "מוח הימין" להוביל, להרחיב ולאפשר לי להעיז למקומות מלהיבים ומעוררי השראה, גם בעולם העסקי… ומה אתכם?

לינקים מעניינים בנושא:

 Poetry in the boardroom: thinking beyond the facts: A roundtable discussion among Ted Buswick, Clare Morgan and Kirsten Lange

http://www.emeraldinsight.com/Insight/viewContentItem.do;jsessionid=DA3443C217E0D8A273E55E349ADFD01F?contentType=Article&hdAction=lnkhtml&contentId=1465125

Business looks for renewal in right-brain thinking

http://www.nytimes.com/2008/04/06/business/worldbusiness/06iht-unbox07.1.11694141.html

The Future – Right Brain Thinking and Business Analysis

http://training.teksystems.com/Blog/right-brain-BA-63.post

Daniel Pink on right-brain thinking and outsourced economics

http://www.ventureoutsource.com/contract-manufacturing/executive-interviews/2007/daniel-pink-on-right-brain-thinking-and-outsourced-economics

כשמישהו בא אליכם לאחר שסיימתם לעשות משהו (ולא כל-כך חשוב מה הוא הדבר הזה!), ואומר "רוצה לשמוע פידבק על מה שהיה?", מה עובר אצלכם בראש? נכון כולנו למדנו שמשוב זה דבר חשוב, מלמד, מעצים ושמשוב הוא "המפתח להצלחה", וכו' וכו', אבל מה בדרך כלל קורה שמישהו שואל שאלה כזאת? נכון שאנו נכנסים ל"כוננות ספיגה" לקבל את הביקורת, שבמרבית המקרים לא ממש נעימה לשמוע…

כן, רבותי, אנו חיים בעידן של over-feedback כאשר הדגש הוא בדרך כלל על מה שלא עשינו טוב, שכחנו, פיספנו, טעינו, וכדומה. ולכן, מה הפלא שכל- כך הרבה מנהלים שונאים את מפגשי המשוב ו"הערכת ביצוע", כאשר לכל זה מתלווים רגשות אי-נוחות ומתח. מתן וקבלת משוב הוא דבר הנמצא בכל מערכת יחסים, בין אם בתחום העבודה ובין אם בתחום האישי או חברתי. התחושה אצל אנשים רבים, ולא בהכרח בצדק, היא שבמהות של משוב יש משהו מעין שיפוט וביקורת. בקבוצות המאסטרמיינד שלי התחברנו חזק לתרגיל מבריק ופשוט  הנקרא "FeedForward" .תרגיל זה נלקח מבית מדרשו של מרשל גולדשמיט, מהמובילים בעולם בתחום האימון למנהלים ומנהיגות בארה"ב. גולדשמיט מצא לאחר שנים רבות של עבודה עם מנהלים שאפקטיבי הרבה יותר ומועיל יותר לתת אחד לשני רעיונות וטיפים כיצד "להצליח קדימה" במקום להחזיר ו"לקבע" את האדם בלנתח ולשפוט את העבר, עם כל הלמידה שבזה. כבני אדם אנו פשוט עובדים טוב יותר שיש סביבנו אוירה של פרגון, הסתכלות על מה ואיך לשפר. אף אחד לא אוהב להיות מותקף אפילו "מתוך אהבה". לא נגמר מקומו של המשוב בחיינו, כי יש מקומות שרק הוא יכול להביא את הלמידה, אך יש היום אח חדש ויש יתרונות רבים לאח הזה. להלן לינקים לנושא, כולל וידיאו קצר של גלודשמיט- מומלץ ביותר!

"Try Feedforward instead of Feedback"

http://www.youtube.com/watch?v=tFX74GIxca4

http://www.pmhut.com/forget-about-feedback

You know how people always say, "He was an honest guy but, you know, business is business…", or " In order to succeed you need to cut costs and that means you need to make the most and pay out the least…inevitably you will be at odds with your workers…". And there are lots of other "classic sayings" which simply emphasize that a person of values has not business in being in business and a person of business will not have very strong values over time. Well, I have heard this stuff for tens of years and I am sure it is true in many cases…but not all! And the fact that it is NOT true in all is what gives us hope, a new vision, a new way of doing things.

I think the example of Grameen Bank is absolutely the best. Dr. Muhammad Yunus is a global leader in anti-poverty efforts, and has pioneered the use of "micro-loans" to provide credit to poor individuals without collateral. Dr. Yunus, an economist by training, founded the Grameen Bank in 1983 in his native Bangladesh to provide small, low-interest loans to the poor to help better their livelihood and communities. Despite its low interest rates and lending to poor individuals, Grameen Bank is sustainable and 98% percent of its loans are repaid – higher than other banking systems. It has spread its successful model throughout the world. Dr. Yunus received the Nobel Peace Prize in 2006 for his work. It was basically a case of a smart and caring individual coming forth with a creative idea that combined good sense with "good values": poor people (mostly women), given a chance and a fair way of developing, can create wonderful opportunities and things in this world. In other words, instead of cheating and exploiting the poor we can invest in them and in their desire to improve themselves…and then see what happens!

And there are many more great things happening in the social business entrprepreneurship arena. It fills me with inspiration and excitement…how can we do more to bring these two worlds together towards making our world a better place to live in?

Annita Rodick, The Body Shop

The Skoll Foundation

The Schwabb Foundation

Ben and Jerry's