Feedback or Feedforward?

כשמישהו בא אליכם לאחר שסיימתם לעשות משהו (ולא כל-כך חשוב מה הוא הדבר הזה!), ואומר "רוצה לשמוע פידבק על מה שהיה?", מה עובר אצלכם בראש? נכון כולנו למדנו שמשוב זה דבר חשוב, מלמד, מעצים ושמשוב הוא "המפתח להצלחה", וכו' וכו', אבל מה בדרך כלל קורה שמישהו שואל שאלה כזאת? נכון שאנו נכנסים ל"כוננות ספיגה" לקבל את הביקורת, שבמרבית המקרים לא ממש נעימה לשמוע…

כן, רבותי, אנו חיים בעידן של over-feedback כאשר הדגש הוא בדרך כלל על מה שלא עשינו טוב, שכחנו, פיספנו, טעינו, וכדומה. ולכן, מה הפלא שכל- כך הרבה מנהלים שונאים את מפגשי המשוב ו"הערכת ביצוע", כאשר לכל זה מתלווים רגשות אי-נוחות ומתח. מתן וקבלת משוב הוא דבר הנמצא בכל מערכת יחסים, בין אם בתחום העבודה ובין אם בתחום האישי או חברתי. התחושה אצל אנשים רבים, ולא בהכרח בצדק, היא שבמהות של משוב יש משהו מעין שיפוט וביקורת. בקבוצות המאסטרמיינד שלי התחברנו חזק לתרגיל מבריק ופשוט  הנקרא "FeedForward" .תרגיל זה נלקח מבית מדרשו של מרשל גולדשמיט, מהמובילים בעולם בתחום האימון למנהלים ומנהיגות בארה"ב. גולדשמיט מצא לאחר שנים רבות של עבודה עם מנהלים שאפקטיבי הרבה יותר ומועיל יותר לתת אחד לשני רעיונות וטיפים כיצד "להצליח קדימה" במקום להחזיר ו"לקבע" את האדם בלנתח ולשפוט את העבר, עם כל הלמידה שבזה. כבני אדם אנו פשוט עובדים טוב יותר שיש סביבנו אוירה של פרגון, הסתכלות על מה ואיך לשפר. אף אחד לא אוהב להיות מותקף אפילו "מתוך אהבה". לא נגמר מקומו של המשוב בחיינו, כי יש מקומות שרק הוא יכול להביא את הלמידה, אך יש היום אח חדש ויש יתרונות רבים לאח הזה. להלן לינקים לנושא, כולל וידיאו קצר של גלודשמיט- מומלץ ביותר!

"Try Feedforward instead of Feedback"

http://www.youtube.com/watch?v=tFX74GIxca4

http://www.pmhut.com/forget-about-feedback

כוחה האדיר של קבוצה

I've learned one important thing about living. I can do anything I think I can- but I can't do anything alone. No one can go it alone. Create your team!- Dr. Robert Schuller

אילו מישהו היה אומר לי לפני כמה שנים שיום אחד אדבר בשבחו של נושא שקוראים לו "קבוצה" הייתי נופל מהרגליים! כאדם שגדל והתפתח במשך שנים במקומות שונים באוירה של rugged individualism בארה"ב ולאחר מכן כ foreigner  במזרח הרחוק, בדרך כלל ראיתי "קבוצה" כמשהו מגביל, מרסן, מקבע,  ובעיקר כמחולל חוקים ונוהלים מעצבנים המונעים יצירתיות והגשמה עצמית. ואכן, יש קבוצות באלה, ללא ספק.

 אך בשנים האחרונות התוודעתי לכוחו האדיר של קבוצה, וכמובן המאסטרמיינד הוא סוג מאוד מסוים של קבוצה עם עוצמה פוטנציאלית ענקית. האדם הוא יצור קבוצתי ובהווית הגומלין של קיומנו, האדם אף פעם לא ממש לבד- like it or not.

 בשנים האחרונות שמעתי מפי כרמלה קיט ומיקי גרבר, מאמנות בכירות ובעלות של המרכז לאימון בקבוצה, על שיטה מאוד מיוחדת הנקראת "אימון אישי בקבוצה". בשיטה מיוחדת זו, 4-6 מתאמנים באים יחד להתאמן כל אחד על מטרותיו הוא, בתחושה של "ביחד", של שייכות, לכידות והכפלת כח. אימון בקבוצה מספק תמיכה ומשוב להתקדמות המתאמן והוא זרז לתהליכי שינוי. יש משהו קסום בגישה הזו, היכן שבו זמנית מתנהלים 3 תהליכים: המתאמן בתוך עצמו, המתאמן והמאמן והמתאמנים בינם ובין עצמם. לדעתי, המאסטרמיינד הינו השלמה מצוינת לאדם שעבר אימון אישי בקבוצה ומעונין להמשיך שייכות קבוצתית במינון נמוך יותר לאורך זמן כמשאב מעצים ומחזק לחיים, לקריירה ולעסקים.

לאחרונה, כרמלה קיט הוציאה ספר ייחודי ומעמיק  בנושא: "נקודת מפגש", מומלץ בחום לכל אדם בין אם הוא מחפש להתאמן ובין אם  הוא מחפש להעמיק יותר בהבנת כוחו של קבוצה להביא תוצאות ותובנות.  כי אחרי הכל, "כולנו רקמה אנושית אחת חיה".

 

למה אני משוגע על המאסטרמיינד!

אני אוהב את המאסטרמיינד קודם- כל כי אני אוהב את הנשמה שלו. כי במאסטרמיינד טוב קורים הרבה דברים נפלאים:

האגו נשאר מחוץ למעגל ואנשים נותנים לאחרים לפני הכל.

כי הרעיון "שלי" הוא לא הרעיון שלי, אלא של כולנו.

כי פה יש מקום לשתף בדילמה אמיתית, התלבטות אוטנטית, מהחיים עצמם ולא תרגיל מספר הדרכה.

במאסטרמיינד יש מקום לפתח רעיונות חדשים, מה שבדרך כלל לא קורה לנו בחיים הממוקדי-מטרה ושגרה.

כי כאן נותנים מקום לשאלות, הרבה שאלות ומעט הצהרות.

כי יש במאסטרמיינד אנרגיה, יש תנועה, יש הליכה לקראת, יש התפתחות.

במאסטרמינד יש כבוד, יש הקשבה, יש סדר.

יש עוצמה.

יש צמיחה.

יש חיים.

אני אוהב  את החיים ואני אוהב את המאסטרמיינדים שלי…והוא גם נמצא בכולנו, אם רק נרצה. אם רק ניתן לו מקום. אם רק נאפשר….