You are currently browsing the tag archive for the ‘קריירה’ tag.

David Allen, productivity guru deluxe, has put together a cool model for measuring one's self-management (see below). Actually, what is really important about how Allen views the model below is that it is not rigid- we all move in and out of each quadrant depending on the issue, our frame of mind and the people we work with. That being said, we do have a certain profile, patterns that represent us more than others. Allen views this from the perspective of Control and Perspective. Have a look. I adopted this exercise for use in my managers mastermind group and it generated lively dialogue, meaningful introspection and conversation that cut through the "looking good" stuff to some core perspectives…

Also, be sure to check out the David Allen: What Kind of Self-Manager Are You? feature on the BNET website where you can find a lot more information on the 4 quadrants of The Self-Management Matrix.

The matrix contains 4 quadrants constucted on the axes of Control and Perspective.

The 4 Quadrants

1 // The Victim/Responder

A person who has little control and little perspective. At the mercy of outside forces. Operates in crisis mode. Deals with the latest and the loudest. Tries to just keep the ship afloat.

2 // The Micromanager/ Implementer

A person who operates with a high control factor, but lacks perspective. Inordinate emphasis on structure, process, and system. Tendency to overorganize.

3 // The Crazy Maker/Visionary

A person who has a high level of perspective, but a low level of control. Too many ideas on proportion to the amount they can get done. Takes on too many commitments. Their systems and behaviors are not functioning to capture and contain all of their creative output.

4 // The Captain & Commander

Incorporates a balance of perspective and structure, where an internal rather than an external source directs your energy and focus. Committed to a course and prepared to make the slightest corrections that may be required.

I can tell you one thing, that without a good handle on how to manage one 'self life can be pretty messy. There is a real art to this. No doubt a part of art of living that we don't always pay enough attention to.

מודעות פרסומת

מי לא מקטר על הבוס שלו? מה קורה כשאנחנו נהיים "בוסים"? "בוסים גרועים" נמצאים בכל מקום ויחסינו איתם הם קריטיים לא רק לתחושתנו במקום העבודה אלא אם וכיצד אנו ישנים בלילה ועם איזו הרגשה אנחנו קמים בבוקר לעוד יום עבודה. מחקרים מראים שהסיבה העיקרית לכך שאנשים עוזבים את מקום עבודתם, היא קשיים במערכת היחסים עם אחרים, כאשר בראש הסולם – בוודאי – הקשר עם הבוס!

אני יכול להעיד על עצמי כאחד שנתן משקל רב מידי במשך שנים רבות לנושא הבוס שהיה מעלי (בדרך- כלל המנכ"ל בחברות קטנות), מה הוא רוצה ממני, מה אני חושב עליו ולמה, ואלוהים ישמור, למה הוא לא מעביר לי,  לא נותן לי,  לא מאפשר לי, וכדומה. בדיעבד, ומדבור היום בכמעט 7 שנים, אני מאמין שפשוט לא הייתי ב"מיינדסט" הנכון לענות לקריאה לפרוש מהמערכת הארגונית, להקים את העולם והעסק שלי ולתת לעצמי  to do my own thing. כמובן, היו שיקולים שונים שהעמיסו על התודעה כגון: מה אעשה ב"חוץ", איך אתפרנס, כמה ארוויח, האם יהיה לי מעניין, יציב ומשמעותי,מה אומרת בת הזוג, בין היתר. והאמת לא תמיד היה לי רע עם כל הבוסים בחיי, ואני בהחלט לא "זאב בודד" הנרתע מעבודת צוות וקשר קבוצתי (במקרים מסוימים ההפך הוא הנכון).

בוסים גרועים- ויש מכל הסוגים- עושים נזק נוראי לארגון שמעסיק אותם (או העסק שלהם בעצמם), ולא מדובר רק בהברחת עובדים איכותיים החוצה אלא בקיצוץ כנפיים בתוך המערכת, חוסר תשומת לב לשמירה על מערכות יחסים חיוביות במקום העבודה, דבר שמוביל לירידה במוטיבציה, "הקטנת ראש", חוסר יוזמה, ואף לאיבוד נאמנות של הדבר שלכאורה החשוב מכל- המשאב האנושי. אין ספק שלהיות "בוס מצליח" חייבים לטפח תכונות מסוימות שלדעתי כולל עבודה אישית של המנהל עם עצמו מעבר לפונקציה הניהולית גרידא. בעיני, בוס טוב ואדם טוב הם שני ביטויים קרובים מאוד והרבה משתמע מכך…

אני מזמין את הקוראים לעיין בלינקים הבאים, ובין לבין החיוכים והאנחות (" זה בדיוק הוא!…), חשבו לעצמכם- איזה מין בוס אתם?

Bosses: a field guide

How to Manage your Boss

I know that many of the solopreneurs/entrepreneurs out there who will ever read this entry have asked themselves the following question more than once: "Is there really any intrinsic value for the world in what I do in my business?". This question surely beckons us to dig down into more philosophical existential issues and searches but in my book it can also lead us into a totally unexpected area- business! Let me ask you- what kind of business are you in? Is it a "soul-based business" or a "market- based business"? What's the difference anyway? Don't both need to make a good profit in order to live, expand and grow?

Yes, of course, a business without profit is like an automobile without gas- it goes nowhere and does nothing. But that is where the similarity ends. In a market-based business what one needs to do is find a niche and fill it. The calling is to make a better or different kind of widget, offer a new or unique buzz to a service, and make sure that people will be willing to pay for what you develop. Not to say that is especially easy but only that there is a different music that guides this whole operation.

In a soul-based business one must live, abide by and succeed at all the same stuff as the "market-based" venture only here the music is generated from a totally different center. It is here that the soul-business proprietor puts some serious stuff in front of him/her, questions like:

Does this business ignite my passion?

Am I providing a product/service that helps others, society and definitely does not damage others, society, the planet?

Who am I when I carry out my business, am I full of energy, wisdom with the urge to give (as well as compete….), or do I find myself totally immersed in the "mechanics" of business- buy low/sell high, presentations that hide information from would-be clients and investors, negotiating out of a position of "gain more by giving less"….

And if it is a soul-business you have then, congratulations, I think you will love what you do and do what you love. Just keep in mind that you will need to cultivate a "double agenda": how to keep the profit coming in as well as nurturing that soul in you and that soul in your business…

“Don’t ask what the world needs. Ask what makes you come alive, and go do it. Because what the world needs is people who have come alive.”

– Howard Thurman

העבודה תופסת כ-30% מחיינו כבוגרים ולפחות 60% משעות הפעילות בכל יום, אך מחקרים רבים מראים שרבים האנשים שפשוט לא אוהבים את מה שהם עושים בעבודה. אנחנו חיים בעידן בו הקריירה היא הרבה יותר ממקור כספי, הקריירה המקצועית הפכה לערוץ חשוב, לפעמים עיקרי, להגשמתו האישית של אדם ולמיצוי הפוטנציאל שבו, בתחומי חיים רבים.

לעשות מעבר קריירה "באמצע החיים" אינו דבר קל, הוא נוגד את האינסטינקט הבסיסי שלנו להישאר "במקום בטוח ומוגן" (היש דבר כזה?), לברוח מה "סיכון" ולחבק את מה שאנחנו כבר מכירים ומנוסים בו. אך הלב וה passion לשינוי לא נותן לנו מנוח.

כאחד שחווה מספר שינויי קריירה בחיים וליווה ואימן עשרות אנשים בדרך דומה, אני יודע שזה לא קל, וזה גם בלשון המעטה.זה פרויקט רב-ממדי לקשור את כל החוטים השונים והמורכבים: להתחבר לעבודה שבלב ולא רק שבבנק; להתחיל בקריירה חדשה של סיפוק ומשמעות ביחד עם עבודה ש "ניתן ללכת אתה למכולת"; לבנות תכנית להתמודדות עם החשש שבנטישת "המקום הבטוח; לרכוש כלים להתמודדות עם שינוי מקצועי לא-ידוע באמצע החיים.  ואולי הקשה מכל,להתמודד עם הספקנות והחששות של כל הסובבים אותנו, מבן\בת זוג, הורים, חמים, חברים, שכנים ועד הקול השדוני שבמוחנו, " מה יקרה אם לא תצליח, לא תרוויח, לא ילך? אתה מאבד את הכל!!!!!!!!!…."

יש הרבה מה להגיד על ביצוע מעבר קריירה באמצע החיים אבל טיפ אחד הוא חזק מכולם: לא לעשות אותו לבד! ללא תמיכה העסק פשוט יתקשה להתרומם. אני מזמין את הקוראים לעיון והחשיבה לגבי המאמרים מטה. בהצלחה וגם באומץ….

מעבר קריירה באמצע החיים- מציאות קשה או הזדמנות פז?

מה העבודה הזאת לכם?

מודעות פרסומת