You are currently browsing the tag archive for the ‘ניהול’ tag.

David Allen, productivity guru deluxe, has put together a cool model for measuring one's self-management (see below). Actually, what is really important about how Allen views the model below is that it is not rigid- we all move in and out of each quadrant depending on the issue, our frame of mind and the people we work with. That being said, we do have a certain profile, patterns that represent us more than others. Allen views this from the perspective of Control and Perspective. Have a look. I adopted this exercise for use in my managers mastermind group and it generated lively dialogue, meaningful introspection and conversation that cut through the "looking good" stuff to some core perspectives…

Also, be sure to check out the David Allen: What Kind of Self-Manager Are You? feature on the BNET website where you can find a lot more information on the 4 quadrants of The Self-Management Matrix.

The matrix contains 4 quadrants constucted on the axes of Control and Perspective.

The 4 Quadrants

1 // The Victim/Responder

A person who has little control and little perspective. At the mercy of outside forces. Operates in crisis mode. Deals with the latest and the loudest. Tries to just keep the ship afloat.

2 // The Micromanager/ Implementer

A person who operates with a high control factor, but lacks perspective. Inordinate emphasis on structure, process, and system. Tendency to overorganize.

3 // The Crazy Maker/Visionary

A person who has a high level of perspective, but a low level of control. Too many ideas on proportion to the amount they can get done. Takes on too many commitments. Their systems and behaviors are not functioning to capture and contain all of their creative output.

4 // The Captain & Commander

Incorporates a balance of perspective and structure, where an internal rather than an external source directs your energy and focus. Committed to a course and prepared to make the slightest corrections that may be required.

I can tell you one thing, that without a good handle on how to manage one 'self life can be pretty messy. There is a real art to this. No doubt a part of art of living that we don't always pay enough attention to.

מודעות פרסומת

We are all aware of how difficult it is for people to make changes which of course includes accepting new ideas or even tolerating questions regarding old and "accepted" ideas. But are we aware of how often people "kill ideas" on a daily even hourly basis? Check and see what happens in your conversations with those close to you at home, those at work, telephone calls and even e mail and forum chatting? Believe me, you will be surprised if not shocked!

So it is, perhaps its essential human nature, perhaps the workings of our minds which are not mindful, or perhaps it is just plain habit. With that in mind, I would like to make some suggestions to those readers who find themselves challenged in this area at work, with an eye to new products, strategy or market research:

At every brainstorm and/or mastermind situation make everybody aware that there is no criticism allowed. That is a tough one for people to handle so if you need to do it professionally make sure you have a skilled facilitator or third party to run the session.

Be careful who you invite to such sessions…if your idea is young make sure you invite people positive on the idea to your brainstorming session and be aware of people who start by saying "I would like to be the devil's advocate….represent "reality"….While this has great value at a later stage of development it is a TERRIBLE thing to have at the early stages- a real idea killer!

When your idea is really new choose 5 people who like new ideas and general and share it with them privately, this will give you confidence to move on.

Where possible, invent a "pilot", even if it is not commercial because there is no better learning than actually doing the thing itself and seeing what comes out! Make it short and sweet, though, so you don't get bogged down in the pilot stuff and away from the "real stuff".

And remember: every new idea began somewhere else, not necessarily in your brain and on your hard disk. As such it will keep changing and developing as such is the world and that is a fact that you can either leverage or resist- I suggest you leverage and build it! One never knows the power that one idea can bring to someone, something, somewhere in the world…keep on moving!

מי לא מקטר על הבוס שלו? מה קורה כשאנחנו נהיים "בוסים"? "בוסים גרועים" נמצאים בכל מקום ויחסינו איתם הם קריטיים לא רק לתחושתנו במקום העבודה אלא אם וכיצד אנו ישנים בלילה ועם איזו הרגשה אנחנו קמים בבוקר לעוד יום עבודה. מחקרים מראים שהסיבה העיקרית לכך שאנשים עוזבים את מקום עבודתם, היא קשיים במערכת היחסים עם אחרים, כאשר בראש הסולם – בוודאי – הקשר עם הבוס!

אני יכול להעיד על עצמי כאחד שנתן משקל רב מידי במשך שנים רבות לנושא הבוס שהיה מעלי (בדרך- כלל המנכ"ל בחברות קטנות), מה הוא רוצה ממני, מה אני חושב עליו ולמה, ואלוהים ישמור, למה הוא לא מעביר לי,  לא נותן לי,  לא מאפשר לי, וכדומה. בדיעבד, ומדבור היום בכמעט 7 שנים, אני מאמין שפשוט לא הייתי ב"מיינדסט" הנכון לענות לקריאה לפרוש מהמערכת הארגונית, להקים את העולם והעסק שלי ולתת לעצמי  to do my own thing. כמובן, היו שיקולים שונים שהעמיסו על התודעה כגון: מה אעשה ב"חוץ", איך אתפרנס, כמה ארוויח, האם יהיה לי מעניין, יציב ומשמעותי,מה אומרת בת הזוג, בין היתר. והאמת לא תמיד היה לי רע עם כל הבוסים בחיי, ואני בהחלט לא "זאב בודד" הנרתע מעבודת צוות וקשר קבוצתי (במקרים מסוימים ההפך הוא הנכון).

בוסים גרועים- ויש מכל הסוגים- עושים נזק נוראי לארגון שמעסיק אותם (או העסק שלהם בעצמם), ולא מדובר רק בהברחת עובדים איכותיים החוצה אלא בקיצוץ כנפיים בתוך המערכת, חוסר תשומת לב לשמירה על מערכות יחסים חיוביות במקום העבודה, דבר שמוביל לירידה במוטיבציה, "הקטנת ראש", חוסר יוזמה, ואף לאיבוד נאמנות של הדבר שלכאורה החשוב מכל- המשאב האנושי. אין ספק שלהיות "בוס מצליח" חייבים לטפח תכונות מסוימות שלדעתי כולל עבודה אישית של המנהל עם עצמו מעבר לפונקציה הניהולית גרידא. בעיני, בוס טוב ואדם טוב הם שני ביטויים קרובים מאוד והרבה משתמע מכך…

אני מזמין את הקוראים לעיין בלינקים הבאים, ובין לבין החיוכים והאנחות (" זה בדיוק הוא!…), חשבו לעצמכם- איזה מין בוס אתם?

Bosses: a field guide

How to Manage your Boss

I know that many of the solopreneurs/entrepreneurs out there who will ever read this entry have asked themselves the following question more than once: "Is there really any intrinsic value for the world in what I do in my business?". This question surely beckons us to dig down into more philosophical existential issues and searches but in my book it can also lead us into a totally unexpected area- business! Let me ask you- what kind of business are you in? Is it a "soul-based business" or a "market- based business"? What's the difference anyway? Don't both need to make a good profit in order to live, expand and grow?

Yes, of course, a business without profit is like an automobile without gas- it goes nowhere and does nothing. But that is where the similarity ends. In a market-based business what one needs to do is find a niche and fill it. The calling is to make a better or different kind of widget, offer a new or unique buzz to a service, and make sure that people will be willing to pay for what you develop. Not to say that is especially easy but only that there is a different music that guides this whole operation.

In a soul-based business one must live, abide by and succeed at all the same stuff as the "market-based" venture only here the music is generated from a totally different center. It is here that the soul-business proprietor puts some serious stuff in front of him/her, questions like:

Does this business ignite my passion?

Am I providing a product/service that helps others, society and definitely does not damage others, society, the planet?

Who am I when I carry out my business, am I full of energy, wisdom with the urge to give (as well as compete….), or do I find myself totally immersed in the "mechanics" of business- buy low/sell high, presentations that hide information from would-be clients and investors, negotiating out of a position of "gain more by giving less"….

And if it is a soul-business you have then, congratulations, I think you will love what you do and do what you love. Just keep in mind that you will need to cultivate a "double agenda": how to keep the profit coming in as well as nurturing that soul in you and that soul in your business…

“Don’t ask what the world needs. Ask what makes you come alive, and go do it. Because what the world needs is people who have come alive.”

– Howard Thurman

חשבתם פעם על כמה חשוב לדעת להגיד "לא" בזמן הנכון, לאדם הנכון ובמצב הנכון? מסתבר שדבר זה אינו פשוט כלל לאנשים, כולל אנשים שמלאכתם בעולם העסקי, הארגוני והניהולי. יש כל מיני סוגים של "לא": "לא" לבוס, לחבר בצוות, לעובד, לספק, ללקוח, וכו'. ומעניין לבדוק מי הם האנשים שיש להם בעייה להגיד "לא" במקומות עבודה ובהתנהלות של העסק אבל בחיים הפרטיים הם מגיבים אחרת לחלוטין בנושא, ויש אנשים שלוקחים את הקושי לכל מקום שהם נמצאים.

כמאמן, אני מוצא שהנושא הזה של גבולות מופיע בתדירות גבוהה אצל מתאמניי, ולא פעם ולא פעמיים הוא גורר איתו קשיים בניהול היכולת לבחור, קבלת החלטות וניהול זמן. טיפ קטן שאני יכול לתת מניסיוני עם עצמי ועם אחרים הוא לבדוק את הקשר בין האמונה שלך במה שאתה עושה עם הקושי להגיד "לא" לאדם באותו הקשר או נושא. לדוגמא, עצמאים פוגשים את זה הרבה: לקוחות בפוטנציאל מבקשים הנחות, וויתורים ממך על אי- עמידה של מחויבות שלהם, למרות שעל זה לא יעידו. הקושי נוצר שהנושא "לא סגור" אצלנו ואז יש  את הקושי החזר לוותר, רק לא לאבד או לאכזב…

Knowing when and how to say "no" is a great skill to have in relationships, work and in life!

כשמישהו בא אליכם לאחר שסיימתם לעשות משהו (ולא כל-כך חשוב מה הוא הדבר הזה!), ואומר "רוצה לשמוע פידבק על מה שהיה?", מה עובר אצלכם בראש? נכון כולנו למדנו שמשוב זה דבר חשוב, מלמד, מעצים ושמשוב הוא "המפתח להצלחה", וכו' וכו', אבל מה בדרך כלל קורה שמישהו שואל שאלה כזאת? נכון שאנו נכנסים ל"כוננות ספיגה" לקבל את הביקורת, שבמרבית המקרים לא ממש נעימה לשמוע…

כן, רבותי, אנו חיים בעידן של over-feedback כאשר הדגש הוא בדרך כלל על מה שלא עשינו טוב, שכחנו, פיספנו, טעינו, וכדומה. ולכן, מה הפלא שכל- כך הרבה מנהלים שונאים את מפגשי המשוב ו"הערכת ביצוע", כאשר לכל זה מתלווים רגשות אי-נוחות ומתח. מתן וקבלת משוב הוא דבר הנמצא בכל מערכת יחסים, בין אם בתחום העבודה ובין אם בתחום האישי או חברתי. התחושה אצל אנשים רבים, ולא בהכרח בצדק, היא שבמהות של משוב יש משהו מעין שיפוט וביקורת. בקבוצות המאסטרמיינד שלי התחברנו חזק לתרגיל מבריק ופשוט  הנקרא "FeedForward" .תרגיל זה נלקח מבית מדרשו של מרשל גולדשמיט, מהמובילים בעולם בתחום האימון למנהלים ומנהיגות בארה"ב. גולדשמיט מצא לאחר שנים רבות של עבודה עם מנהלים שאפקטיבי הרבה יותר ומועיל יותר לתת אחד לשני רעיונות וטיפים כיצד "להצליח קדימה" במקום להחזיר ו"לקבע" את האדם בלנתח ולשפוט את העבר, עם כל הלמידה שבזה. כבני אדם אנו פשוט עובדים טוב יותר שיש סביבנו אוירה של פרגון, הסתכלות על מה ואיך לשפר. אף אחד לא אוהב להיות מותקף אפילו "מתוך אהבה". לא נגמר מקומו של המשוב בחיינו, כי יש מקומות שרק הוא יכול להביא את הלמידה, אך יש היום אח חדש ויש יתרונות רבים לאח הזה. להלן לינקים לנושא, כולל וידיאו קצר של גלודשמיט- מומלץ ביותר!

"Try Feedforward instead of Feedback"

 We have all seen it in others, I'm sure, if not in ourselves. The need to "multi-task", that is do many things at any given time and keep doing them till we shut down for the day, night or whatever. The idea behind multi- task is simple: we don't have a choice! We need to meet deadlines, juggle job demands, family demands, all kinds of other personal stuff moving in our minds, as well as the every-so-often obsessive thought that has us analyzing, wondering, fearing and planning.

 Ron Askenas, has taken the words right out my mouth in  To Multitask Effectively, Focus on Value, Not Volume:

 "I used to be amazed when I would watch my daughter at the computer terminal working on a high school paper, listening to music, eating a snack, and conducting simultaneous instant messaging conversations with a dozen friends around the world. Had her brain been re-wired by the constant use of technology so that she could concentrate on different activities and actually get things done; or should I worry that she was trying to do too many things at once ?"

 Askenas goes on to quote a Stanford University research finding:

 "Now a study from researchers at Stanford University suggests that my concerns may have been well-founded. The study conclusions, reported in the Aug. 24 issue of the Proceedings of the National Academy of Sciences, are unambiguous: "Multitaskers were just lousy at everything," according to Clifford I. Nass, a professor of communication at Stanford and one of the study's investigators. Despite starting the research on 100 college students with the hypothesis that multitaskers had some special abilities, the study found that multitaskers were actually quite ineffective at managing information, maintaining attention, and getting results. Compared to study participants who did things one task at a time, they were mediocre."

 I sincerely wonder if we have gone completely mad at the level of multi-tasking we expect of ourselves and each other! Organizations stuff their employees with long lists of tasks which have to be done "urgently" since someone promised something to someone who paid money to receive it. Usually it is some salesperson who needs to make the sale and then it is the role of the R&D to make it happen. And on the individual level, I see so many women who tear themselves apart in trying to manage their jobs, the kids who just came home and are alone while she is at the office, the never-ending chores that must be attended to, and the list goes on and on. We have come to admire multi-tasking as some sort of  heroic trait of success, but I wonder about this all.

Something seems to have been lost in an age where instant messaging, 160 characater twitter, sound-bites, poor writing skills and ever-decreasing reading and oratory ability seem to be the going thing. I say this all while I see myself as a person who is not bad at all in multi-tasking and perhaps needs a little bit of that adrenalin to keep me moving. However, I can also see that we are missing something, that something that allows one to do deep into something undisturbed. To explore something deep, focused and with full attention. Perhaps our whole age is one of ADHD and that makes us believe that only multi-tasking will lead us to success. I wonder if multi-tasking is not leading us actually in the exact opposite direction…   

The late Prof. Randy Pausch lecture- “Time Management”- Nov. 2007 (1 hour 17 minutes)

מאמרו של רוני דוניץ: "מי מנהל את מי בחיים- אתה את הזמן או הזמן אותך?"







מדד מעלה

מדד מעלה לאחריות חברתית

היום, יותר ויותר, חברות מסביב לעולם מבינות ש"אחריות חברתית" משתלמת ברכישת האמון וההערכה של לקוחותיהן, ספקיהן ועובדיהן כאחד. איך מוגדרת אחריות חברתית", מה הם ה"ערכים" שלנו כאשר זה נוגע לעולם העסקים והיכן הדברים מתחברים. האם עסק קטן לדוגמא צריך בכלל לדבר בשפה של "ערכים" ו"אחריות חברתית". לקרוא את המשך הרשומה «

להיות שונה

להיות שונה


למדתי עם השנים שלא רק שהשונות אינה דבר שצריך למחוק ולהצטער עליה, אלא אשרי השונים שלמדו את סודה ועוצמתה! העולם חי בזכות השונות, ובלעדיה הוא נופל. האם שכחנו את זה או שאולי אף פעם לא חשבנו על זה כך?
 אם רק נתבונן קצרות בעולם נוכל לראות את הברכה שבשונות: 

בטבע- וזה כולל גם אותנו, לקרוא את המשך הרשומה «

מודעות פרסומת