You are currently browsing the tag archive for the ‘אחריות חברתית’ tag.

בכנס המאמנים השנתי של לשכת המאמנים ב 10.10.10 היו לי  שתי סיבות להרגיש סיפוק וגאווה.
קודם כל היה לי הכבוד לתת הרצאה אודות המאסטרמיינד שבה נכחו כמאה איש.
זאת היתה זכות והזדמנות לחשוף את המאסטרמיינד לקהלים חדשים בעולם המאמנים.
הסיבה השנייה לחייך היתה העובדה שקבלתי תעודה!
בפעם הראשונה בארץ ניתנו תעודות הסמכה למאמנים מטעם לשכת המאמנים, הארגון המוביל בארץ הפועל להסדרת העיסוק באימון.
שמחתי לראות שבתור מאמן עם יותר מ 3000 שעות אימון אני נמנה בעשירון העליון (לפחות) מבחינת הוותק שלי באימון.
אחרי כמעט 7 שנים ועבודה עם מאות מתאמנים היתה לי תחושה של הישג, הוקרה, ושהדברים הולכים וגדלים.
כמו-כן, שמחתי לראות שאנשי לשכת המאמנים שעשו ימים כלילות להרים את הכנס, עושים עבודה נפלאה  "לעשות סדר" במקצוע האהוב שלי, מקצוע ה coaching.

רגשות מעורבים

אך הסיפוק והגאווה התערבבו  גם בתחושות הפוכות, תחושות של עצב ודאגה.
הצטערתי עמוקות לשמוע על מחקר שהראה ש 3 מתוך 4 מאמנים אינם עובדים באימון כעיסוקם המרכזי, ועיסוקם באימון לא מספק להם את  פרנסתם.
נקודה זו בלטה ביתר שאת בשיחות אקראיות עם חברים למקצוע סביב שולחנות הכיבוד וה"מינגלינג".
מצוין שעושים סדר ברמה החוקית והמקצועית לגבי האימון, אבל נדמה לי שברמה השווקית\ עסקית המצב רחוק מאוד מלהיות "מסודר", והנטייה בשוק אינה מעודדת.
מי מאיתנו  המאמנים לא זכה  בשנים האחרונות לשמוע הערות ציניות מפי יותר מדי אנשים כשמספרים להם  שאנו עוסקים באימון,  הערות מהסוג של: "כן, היום כולם נהיו לי מאמנים…", או  " שמעתי שיש הרבה שרלטנים הקוראים לעצמם מאמנים….", וכיו"ב. פעם, לפני 2-3 שנים, כשהאימון היה באופנה, זכור לי איך שצצו כרטיסי ביקור רבים עם השם "מאמן" גם אצל אנשים שלא עברו שום הכשרה בנושא, ושבאתרי האינטרנט הרבים של היועצים למיניהם- ואפילו מטפלים בפסיכותראפיה- קראנו מסר ש "גם אנחנו  עוסקים בסוג של אימון…".

אך היום המנגינה שונה לחלוטין.
היועצים כבר חזרו להיות יועצים ולא מעט מחברי למקצוע האימון החלו להדגיש שהם גם, או בעיקר, "יועצים אישיים", "מנהלי פרויקטים", "יועצים אסטרטגיים", וכל מיני קומבינציות יצירתיות נוספות.
בין כותרת לכותרת שמעתי לא פעם מפיהם, "כשאני כבר בפנים, בתוך העבודה, אני למעשה עושה בעיקר אימון".
ובחוויה שלי אני נזכר ב 3 מקרים של שיתוף פעולה עם אנשי מקצוע אחרים שרצו לצרף אותי לכתיבת הצעה לקבלת פרויקט מסויים בארגון כלשהו ונתבקשתי, "להדגיש את ניסיוני בפיתוח עסקים ולא באימון".
קשה היה לי להימנע מאסוציאציה מחשבתית מעולם אחר, להבדיל אולי…. של העולם של ה"השכלה" של יהדות גרמניה לפני כ- 200 שנה שאז נשמעה האמרה, "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך".

המשבר הכלכלי העולמי שהחל בסוף 2008 סימן את ההתחלה של הירידה הכללית, ולא רק באימון, וה"טרנדיות" שאפפה את נושא האימון עשתה גם את שלה.
אם רק לסבר את האוזן, כשאני פניתי לפני כשבע שנים להתאמן באימון אישי ולאחר מכן לעבור הכשרה בתחום, היו בארץ בין 1-2 בתי– ספר וכ- 50 בוגרי הכשרה כלשהי באימון.
בשנת 2010 כבר היו יותר מ 6000 בוגרים ויותר מ 40 תכניות אימון.
כהשוואה, באיטליה אומרים שיש כ 500 בוגרים וארבעה בתי-ספר לאימון- ובאיטליה גרים כ- 60 מיליון איש !! הדימוי של האימון בעיני הציבור הלך מקצה לקצה.
האימון מעולם לא היה הקסם שאותו ציירו בתקשורת מחוללי הטרנדים וגם לא הבלון הנפוח והריקני שאותו משמיצים בקלות כה מטרידה היום.
הדימוי השלילי שדבק באימון איננו מוצדק ונכון
.

התבוננות אישית

הקשיים בענף לא פסחו  גם עלי בשנתיים האחרונות, ואני חייב להתוודות שברגעים של חולשה (כן, גם למאמנים יש רגעים של חולשה…), שגם אני תפסתי את עצמי מהסס ומגמגם לא פעם כששאלו אותי, "במה אתה עוסק, רוני?".
כן, גם אני תוהה לפעמים "לאן פנינו" ומה לא עובד נכון…

אך טוב שרגעי החולשה הם במיעוט ולא לוקח זמן רב והזיכרון חוזר אלי.
הזיכרון של מסע של כ- 25  שנה, 5 מדינות, עיסוקים שונים וכ- 10 מקומות עבודה.
מסע של חיפוש עצמי- שלעולם לא ייגמר, וטוב שכך- שהביא אותי למקום שבו יכולתי להיות כעזר, כ"מצית", כשותף וכמלווה לעשרות רבות של אנשים ב"אמצע הדרך";  אנשים שעברו דברים בחיים, פעלו באומץ ועשו מעברים, פתחו והצמיחו עסקים ותפקידים, ובעיקר, הגשימו וממשיכים להגשים את עצמם בעיסוקם ובחיים.
לעולם לא אשכח את עוצמת האימון וההבדל שהוא עשה וממשיך לעשות בחיי, והזכות הגדולה שניתנה לי להביא את העוצמה הזאת לאחרים שבוחרים בי ללוותם בדרך.
כשם שבטבע הפרפר לא הופך שוב להיות גולם כשקשה לו, והאדם המבוגר לא הופך שוב להיות ילד כי נזכר בנוסטלגיה  של נוף ילדותו, גם אדם שפוגש בייעודו בחיים לא ממש יכול לשנות את זהותו בשינוי מילה או שתיים בכרטיס הביקור.
בדברים האלה, אני מאמין, ייעודך פוגש אותך הרבה יותר מאשר אתה פוגש אותו.

אז מה עושים?

מרחיבים ותופרים מוצרים חדשים ואסטרטגיות חדשות? בוודאי, זה חלק מכל עסק.

בונים שיתופי פעולה חדשים? כשזה עובד טוב זה נהדר.

מהנדסים את עצמנו מחדש? לפעמים גם זה חשוב על ציר הזמן.

בכל מקרה, הדרך נמצאת תמיד קדימה.

Out of clutter, find simplicity. From discord find harmony. In the middle of difficulty lies opportunity. – Albert Einstein

יש לי שני ילדים מקסימים: בת שזה עתה סיימה תיכון ובן שעולה לי'א.
ילדים יקרים לי מאוד.
בתור אבא אני תוהה לעצמי איך זה שעברו כל-כך הרבה שנים ואני בקושי זוכר אותם יושבים או שוכבים עם ספר ביד??? הייתכן? הייתכן, שילדים יכולים לעבור את כל מערכת החינוך מבלי להחזיק ספר ביד?
לי זה פשוט נראה הזוי, הרי איפה הייתי אני בחיים לולא היה קיים הדבר הזה שקוראים ספר? לא שאני אחד מאלה שתמיד מסתובב עם רומן כלשהו בתיק, ממש לא, כי רוב מה שאני קורא הוא non-fiction, בנושאים שמעניינים אותי.
קשה להגיד שאי פעם הייתי תולעת ספרים.
אבל הקריאה היא חלק כל-כך חשוב בחיי, עולם של רעיונות, דיאלוג, חקירה, חיפוש והתרגשות.
העולם בלעדיו נראה לי ריק מאוד.

ב-2004 נערך סקר בהקיף 300 אלף תלמידים בגילאי 15-16. בסקר נבדק ונמצא: 80% מבני הנוער מעדיפים לקרוא עיתונים ולא ספרות יפה.
מהסקר עולה עוד כי מבין השליש שקוראים ספרים, 33% לא עושים זאת להנאתם אלא רק לצורכי משימות המוטלות בבית עוד עולה כי 70 אחוזים מהבנות קוראות להנאתן, לעומת 48 אחוזים מהבנים.
בפילוח העדפות הקריאה עולה כי 48 אחוזים מהנוער קורא כתבי עת, 18 אחוזים קוראים קומיקס, 33 אחוזים קוראים ספרות יפה, 26 אחוזים קוראים חומר עיוני, 44 אחוזים קוראים חומר מתוקשב באינטרנט ובמחשבים, ו- 80 אחוזים קוראים עיתונים.

זה בוודאי לא מפתיע איש שבתרבות ה"פסט" של היום כשהכל מהר כאן ועכשיו ושהנוער של היום פחות קורא ספרים.
תוכנית טלוויזיה, מחשב, נהיגה, עצבים של אנשים, או שאתה מהר ומיידי או  שאתה לא קיים….

אני באמת לא יודע מה צפוי לנו מדור שלא ידע את הספר, ומה זה יוליד לעולמנו בהמשך? האם זה באמת רק שינוע של מערכת, מהדבר הזה ביד שיצא מבית-הדפוס שקוראים לו "ספר" אל העולם הדיגיטלי שבראשו המחשב, או שבאמת מדובר במעבר לעולם אחר לגמרי? האמת, זה קצת מפחיד אותי שמחר האנשים שינהיגו את העולם לא ממש למדו להעריך את כוחו של ספר.
ואולי אני פשוט קצת רומנטי ו Old- fashioned?

You know how people always say, "He was an honest guy but, you know, business is business…", or " In order to succeed you need to cut costs and that means you need to make the most and pay out the least…inevitably you will be at odds with your workers…". And there are lots of other "classic sayings" which simply emphasize that a person of values has not business in being in business and a person of business will not have very strong values over time. Well, I have heard this stuff for tens of years and I am sure it is true in many cases…but not all! And the fact that it is NOT true in all is what gives us hope, a new vision, a new way of doing things.

I think the example of Grameen Bank is absolutely the best. Dr. Muhammad Yunus is a global leader in anti-poverty efforts, and has pioneered the use of "micro-loans" to provide credit to poor individuals without collateral. Dr. Yunus, an economist by training, founded the Grameen Bank in 1983 in his native Bangladesh to provide small, low-interest loans to the poor to help better their livelihood and communities. Despite its low interest rates and lending to poor individuals, Grameen Bank is sustainable and 98% percent of its loans are repaid – higher than other banking systems. It has spread its successful model throughout the world. Dr. Yunus received the Nobel Peace Prize in 2006 for his work. It was basically a case of a smart and caring individual coming forth with a creative idea that combined good sense with "good values": poor people (mostly women), given a chance and a fair way of developing, can create wonderful opportunities and things in this world. In other words, instead of cheating and exploiting the poor we can invest in them and in their desire to improve themselves…and then see what happens!

And there are many more great things happening in the social business entrprepreneurship arena. It fills me with inspiration and excitement…how can we do more to bring these two worlds together towards making our world a better place to live in?

Annita Rodick, The Body Shop

The Skoll Foundation

The Schwabb Foundation

Ben and Jerry's

מדד מעלה

מדד מעלה לאחריות חברתית

היום, יותר ויותר, חברות מסביב לעולם מבינות ש"אחריות חברתית" משתלמת ברכישת האמון וההערכה של לקוחותיהן, ספקיהן ועובדיהן כאחד. איך מוגדרת אחריות חברתית", מה הם ה"ערכים" שלנו כאשר זה נוגע לעולם העסקים והיכן הדברים מתחברים. האם עסק קטן לדוגמא צריך בכלל לדבר בשפה של "ערכים" ו"אחריות חברתית". לקרוא את המשך הרשומה «