You are currently browsing the category archive for the ‘מאסטרמיינד’ category.

אני זוכר את התקופה שהנהלות בארגונים, בתי- ספר ובבתי-עסק- אפילו חברות סטארט-אפ- היו מציעות לעובדים איזושהי סדנא ב"יצירתיות", כחלופה אחת בסל הצ'ופרים, כגון טיולי ג'יפים, מסאז'ים, ארוחת-ערב לעובדים ובני הזוג, וכדומה. הקונספט הזה passé מזמן כי בעולם העסקים של היום אחת המילים הנשמעות יותר יותר ליד המילה "הצלחה" היא "יצירתיות", כערוץ מהותי ו "כדאיי" לחדשנות ותחרותיות בשוק. בסקר בין 1500 מנכ"לים שארגנה חברת IBM, נבחרה היצירתיות כתחום החשוב ביותר למנהיגות בעתיד. מדינות סביב העולם מדגישות את הצורך בפיתוח יצירתיות בחיפוש, פיתוח ויישום פתרונות בכמעט כל תחום בחיינו.

ועם כל זה, עדיין לא ברור לאף אחד מה בדיוק נחשב "יצירתי", איך ואצל מי היצירתיות נוצרת ומהן המרכיבים של אותה יצירתיות.
מה שמוסכם ברובו הוא שחשיבה יצירתית מובילה למסקנה שאף פעם "אין תשובה אחת נכונה" ועל מנת לפתח דרכים, פתרונות ומוצרים יצירתיים נדרשים שני סוגים שונים של חשיבה: divergent thinking, יצירת רעיונות רבים ושונים, ו convergent thinking, חיבור בין ין רעיונות בדרך יישומית ומחויבת.

מי הוא "אדם יצירתי"?

יצא לי להכיר אנשים יצירתיים רבים, ורובם הם רחוקים מאוד מהדימוי של ה"איש היצירתי" המשורר, המוזיקאי או האמן המיוסר.
קבלנו חינוך שבנה מיתוס לגבי מה נחשב יצירתי, ואם לא חשת שאתה עתיד להיות איינשטיין (אלברט או אריק, לצורך הענין) , מאדאם קיורי, ביל גייטס, שייקספיר או ביאליק, לא נתת יותר מדי מחשבה לטפח את היצירתיות שבך.
אך, לדעתי (ולא רק דעתי), בתוך כל אחד יושב מאגר של יצירתיות עם פוטנציאל לא ממומש.
פיתוח פוטנציאל זה דורש אומץ להיות שונה, ערונות לשאול שאלות היכן שכולם מחפשים תשובות, ומחויבות ללכת עם תחושת הבטן ולהניח קצת למה שאמרו ה"מומחים" וטבלאות האקסל.
אחד הגורמים המבדילים בין אנשים יצירתיים יותר מאלה שרואים את עצמם " לא יצירתיים", הוא החופש שה"יצירתיים" לוקחים לעצמם "לשחק" עם רעיונות קטנים, כביכול, בזוויות או חיבורים שונים מבלי לדעת לאן כל זה מוביל….

העובדה שהיצירתיות שייכת לכולנו אינה גורעת מאומה מהעובדה שפשוט יש אנשים "יצירתיים במיוחד" שהנושא "לחשוב אחרת" היא בנפשם ובטבעם.
קשה לזהות מי הם ה"יצירתיים במיוחד" אבל אם אתם חשים משיכה חזקה וקירבה לנושא היצירתיות, ייתכן שהקטגוריה הזו תוכל להתאים לכם.
אני מאוד אוהב להיות בקרבת אנשים כאלה ואני מאמין ביכולתם להביא פן אחר, זוית חדשה, מחשבה טרייה וחדות היכן ששולטת השגרה והתבניות השחוקות.
לא תמיד הולך להם, לחברה היצירתיים האלה, כי העולם לא ממש בנוי לאלה שמוציאים אותו מהקופסא כל הזמן וזו אולי אחת הסיבות שהרבה רעיונות טובים לא ממש מתקדמים בסופו של דבר בחיים.

מסגרת הקואצ'ינג ומסגרת המאסטרמיינד הן שתי מסגרות נפלאות המקדשות את החופש להיות יצירתי, להקשיב, להיות שונה, לתת לדברים להתהוות כמו שהן ולא בדיוק כמו שהמטרה "הציבה".
ישנה הרבה עוצמה בגישות האלה והמון מקום ל"המון" בחיים.

Those who approach life like a child playing a game, moving and pushing pieces, possess the power of kings- Hercalitus, Greek philosopher

סיפור אמיתי ממורה בכיתה י' בית-ספר תיכון בארה"ב.

המורה עמדה מול הכיתה וציירה עיגול שחור על הלוח:

היא שאלה את הכיתה מה ציירה.

מספר שניות עברו  ומישהו אמר, " עיגול שחור על הלוח".
שאר התלמידים, ללא יוצא מן הכלל, הנהנו בראשם שמה שנאמר היה הדבר הברור לעיין ולא אמרו דבר נוסף.
"אני מתפלא עליכם", אמרה המורה, " עשיתי את התרגיל הזה בדיוק לאחרנה בגן ילדים והם חשבו על 50 דברים שונים שהצורה הזאת יכולה להיות: עין של ינשוף, ראש עמוד טלפון במבט מלמעלה, כוכב מרחוק, ביצת עין, בין היתר.
הדמיון שלהם היה בשימוש אקטיבי מאוד."

בעשר שנים שלנו בין היותנו בגן-ילדים לכיתה י' בתיכון, אנו לומדים, משננים ונבחנים שיש "תשובה אחת נכונה".
אנו מאבדים את היכולת לחפש יותר מ"תשובה אחת נכונה".
הלימוד שלנו מכוון אותנו להיות ספציפיים, שזה חשוב בהרבה מקרים ומצבים, על חשבון פיתוח עוצמת דמיון שלנו, שגם הוא חשוב בהרבה מקרים ומצבים.
אומרים שעד שהאדם הממוצע מסיים את לימודי תואר ראשון באוניברסיטה הוא יעבור יותר מ 2600 מבחנים, ובוחנים שונים.
ה"תשובה הנכונה" היא מנטרה רבת-עוצמה בתודעתנו.
הבעייה הגדולה היא שרוב מה שאנו פוגשים בחיים איננו כזה.
החיים הם אינם חדים ודיקוטומיים אלה פרדוקסאלים ומבולבלים.
היכולת לחפש הרבה "תשובות נכונות" היא בעיני לב המושג שקורים "יצירתיות".
הלוואי ויכולנו בנקודה הזאת לחיות בצורה יותר יצירתית בכל תחומי החיים. כמו שעשינו פעם…שהיינו בגן- אתם זוכרים?

"While we try to teach our children all about life, our children teach us what life is all about." – Angela Schwindt

אחד האסימונים שנפלו לי בעקבות כנס המאסטרמיינד הראשון במאי היה שהמאסטרמיינד הוא הרבה יותר "גדול" ממה שקודם חשבתי! אני תוהה למה לקח לי יותר מ 5 שנים להבין זאת… אבל פתאום ראיתי כיצד והיכן המאסטרמיינד יכול "לפתוח", להעצים, ל"התניע" ולהפרות כל- כך הרבה אנשים במצבים שונים ומגוונים. המאסטרמיינד כדרך של גיבוש והנעה לחשיבה ואנרגיה בקבוצה זה דבר אחד וחשוב; אך המאסטרמיינד כ"טכנולוגיה" ופלטפורמה שיכולה לתרום היכן שאנשים עובדים או נמצאים לבד וחסר להם  את ה"מנוע" הזה של "חשיבה ביחד" על מנת "להניע ולהגיע", זה דבר קצת אחר- השמיים הם הגבול!

אני מוצא שהעולם שלנו פשוט דל בהזדמנויות שבהן אנשים  יכולים לדבר אחד עם השני, ללא אגו, במרחב ביטחון, ללא שיפוט  אשר אחד  מקשיב "לטובת השני". אנחנו מניחים, לא בצדק, שאנשים מדברים רק "בשביל עצמם" ועל מנת "לקבל" משהו. זה כמובן קיים אבל כחנו את כוחה של נתינה ומה שהוא עושה לא רק למקבל אלא לנותן!

בשבועות האחרונים, אני פשוט מתרגש כאשר אני חווה שכמעט בכל כוון שאני רק מסתכל , מתחבר לי המאסטרמיינד ככלי מפרה ו"מתניע". בשיחותיי עם אנשים- רובם אך לא כולם אנשי עסקים ומנהלים-  מייד מבחינים כולנו בפוטנציאל  של המאסטרמיינד בתחומים שונים:

  • כנסים- היכן שאנשים נפגשים ללמוד, לעדכן ולהתעדכן.
  • ארגונים ואיגודים: בנקים, ביטוח, עורכי-דין, רואי חשבון, חברות הייטק, ביטחון,  חברות ייבוא, בין     היתר.
  • חינוך, קהילה, ייעוץ, השכלה, אומנויות, בין היתר.

הפוטנציאל מתחיל במשפט המפורסם: אנשים העוזרים זה לזה להצליח – עוזרים לעצמם להצליח יותר!

והיכן הוא נגמר?

The Sky is the limit!?

מרגש…

שיטת ה world cafe התפתחה בארה"ב כדרך חדשנית לניהול שיחות בין אנשים המאפשרת שיחה פתוחה על "שאלות גדולות" בדרך של הפריה הדדית ויצירת "אינטליגנציה קולקטיבית". עד כה אלפי אנשים השתמשו בשיטה הזאת באירועים של 12- 2000 איש במגזר הציבורי, תעשייתי והקהילתי. ישנם יישומים רבים לשיטה- בהתאם לאופי המטרות, השאלות והקבוצה.

כ"משוגע על המאסטרמיינד" אולי היה צפוי שמייד אתחבר גם ל world cafe- ואכן, קרה.

בקבוצת ה"מאסטרמיינד מנהלים\בעלי עסקים" שבארגוני והנחייתי מזה יותר מ 4 שנים, התנסנו ב"קפה" של 13 איש על שאלות גדולות במיוחד: מהי הצלחה, " מהו להשאיר חותם", כסף- מה זה "מפסיק כסף"?, ו"מה להגיד לבן שלך אחרי שחוזר מטיול בהודו". החשמל פשוט היה באויר כאשר חברים ואורחים עברו משולחן לשולחן, שיתפו ביחד על כמה מה"שאלות הגדולות" שבחיים. ה big talk  החליף את ה small talk היומיומי.

ומה תגידו על זה? לאחרונה הופיע מאמר בניו יורק טיימס הנקרא:

. "Talk Deeply, Be Happy" המאמר מספר על מחקרים המראים שאנשים העוסקים בשיחות על "נושאים גדולים" נוטים להיות מאושרים יותר מאלה שעסוקים יותר ב "סמול טוק" .מעניין, דבר כזה אף פעם לא עבר בראשי אבל זה הגיוני לגמרי. אני בהיחלט אדם שיכול להצביע על כל מיני שיחות "גדולות" שעיצבו לי את החיים, לכאן ולכאן…

אם למי שמודע לעוצמתה של שיחה אחת "טובה" בחיים.

http://well.blogs.nytimes.com/2010/03/17/talk-deeply-be-happy/

הסלוגן של ה world cafe יכול בהחלט להיות הסלוגן של המאסטרמיינד- הרי אחים אנחנו..

The power of conversations that matter

לפרטים  נוספים,  על world cafe באתר:http://www.theworldcafe.com/what.htm

קבוצת מיקוד: המאסטרמיינד הוא לא קבוצת תמיכה ולא מפגש נטוורקינג…האגו נשאר מחוץ לדלת….

ב- 3.6.2010 (במקרה גם יום הולדתי….)- יצאה  בעיתון "ישראל היום" כתבה מצוינת על המאסטרמיינד…..

לכתבה