אני לא מרגיש שאני אדם שמיומן מספיק ב"המתנה". אין ספק שחל בי שיפור במשך השנים אבל יש עוד הרבה מה ללמוד פה. אולי הסיכויים שאצליח להצטיין בהמתנה אינם גבוהים, בהתחשב שאני די השלמתי עם ההגדרה של עצמי כאחד, לפי הביטוי ביידיש, עם  "שפילקעס אין תוחיס" (קוצים בישבן). כן, יש לי הרבה רעיונות, הרבה דרייב לעשות הרבה בהרבה  תחומים וזה לא ממש תורם ל"כושר ההמתנה" שלי. אבל אני לא מקבל את זה שאין צורך ויתרון בלשפר את יכולתי להמתין טוב יותר, נכון יותר ואפקטיבי יותר.

אני זוכר שבימי נעורי הייתי רק מקבל מספר טלפון מבחורה שפגשתי בבוקר  ומצאה חן בעיני וכבר בערב הייתי מתקשר. עד שחבר  אחד אמר לי: "תגיד אתה נורמאלי? מי מתקשר לבחורה באותו יום? ככה בחיים לא תמצא לך דייט רציני….בנות צריכות זמן!". ייתכן והוא צדק אבל זה לא ממש עזר כי אחרי שבוע, חודש או חודשיים כבר שוב הייתי פועל מהרגע להרגע.

חובת ההמתנה פגשה אותי בכל-כך הרבה מצבים: תשובה שציפיתי לה ולא הגיעה ימים ארוכים ממקום עבודה חדש שהיו צריכים להחליט לגבי העסקתי; משקיע בקרן הון סיכון שהיה אמור לחזור אלי עם תאירך למפגש; חברה אמריקאית ענקית שהיתה בתהליך של הערכה של טכנולוגיה חדשה שהצעת לה כמנהל פיתוח עסקי בחברת סטארט אפ- תהליך שנמשך ונמרח ללא סוף. אפילו התורים הבלתי- נגמרים לקבלה  אצל קצין מיון בצבא….תמיד נראה שלעולם לא גומרים עם ההמתנה הזאת.

היום, במרומי גיל 50, אני חושב שאני מבין עוד דבר או שניים. אני מבין שההמתנה היא חלק נכבד מתהליך של כל יצירה וכל מערכת יחסים. בלי המתנה, קשה להבין את דבריו של השחקן על הבמה, את שירו של המשורר ואת המוזיקאי המנגן את יצירתו. גם בפיתוח קריירה, עסק או שינוי לא קורה שום דבר במקום, הכל כרוך בהמתנה, לרוב ארוך ומיגע.

"ממתין טוב" הוא אחד שלא קופץ כל רגע על כל דבר ויודע שלחיים ולעסקים יש דינאמיקה משלהם. מעטים הדברים שאי אפשר להמתין להם אפילו קצת. וכבר ראיתי הרבה דברים שנהרסו בגלל שאנשים לא ידעו להמתין לרגע הנכון והמצב הנכון.

צריך לדעת גם איך להמתין. איך למלא את הזמן נכון שההמתה נכפתה עליך, איך להגיב שאנשים לא חוזרים אליך כמו שציפית, כמו שרציתי. יש טיימינג, יש אי- הידיעה ויש את המטרה. ומה שמקשר ביניהם היא המיומנות לדעת מתי הוא הזמן הנכון. ולשם זאת ההמתנה כדבר שכדאי להתאמן עליו. לי יש עוד הרבה ללמוד פה, ואתם?

מודעות פרסומת