You are currently browsing the tag archive for the ‘פילוסופיה’ tag.
Even from my earliest childhood growing up in New York I recall that wherever I went people were talking about how successful this or that person was—"He's a doctor", "He works for a big firm", "He made a lot of money in the stock market", etc. And again, even from earliest childhood, I could never understand why people always talked about how "successful" everyone was, with hardly a word about how "happy" this or that person was.
Many years later, just recently in fact, I came upon a wonderful article about a king (yes, a king!), of this fascinating little nation called Bhutan tucked away between such Asian giants as China and India. Bhutan is no ordinary nation. It is one of the most isolated nations in the world. Most of Bhutan is covered in forest, there are fewer than 2.5 million people in the entire nation, Buddhist culture and religion are everywhere and only in 1999 was the ban on television and internet lifted. Per capita income in Bhutan is around $1,400, ranked 124th in the world. More than 80% of the population live as subsistence farmers.
And here is the most fascinating point: despite being among the world's poorer nations, Bhutan is also one of the happiest nations on earth! Over 20 years ago, amidst criticism from Western economic experts that Bhutan was not developing "fast enough", the King of Bhutan went on record as saying "Gross National Happiness is more important than Gross National Product." The statement signaled his commitment to building an economy that is appropriate for Bhutan's culture and people, based on Buddhist spiritual values, and has served as a unifying vision for the economy. While Bhutan has been very successful till recently in isolating itself from world modernization and globalization, the big challenges are ahead as internet and television have entered the lives of Bhutanese only very recently…
In a survey in 2005, 45 percent of Bhutanese reported being very happy, 52 percent reported being happy and only three percent reported not being happy. Based on this data, the Happy Planet Index estimates that the average level of life satisfaction in Bhutan is within the top 10 percent of nations worldwide, and certainly higher than other nations with similar levels of GDP per capita.
While there will always be skeptics and "experts" who will dwell on all the many questions that can be asked about what is happiness, how is it measured, who says what, how it was measured, and so on…today more and more western economic psychologists, such as 2002 Nobel Laureate Daniel Kahneman, question the link between levels of income and happiness.
I ask: can't we simply observe our lives, ourselves, the lives of those closest to us and understand that while money has importance to us in so many ways, happiness does not equal having money and having money does not equal having happiness? And once having done so, what do we do with that observation?
A wonderful video clip on Bhutan and Gross National Happiness
http://www.youtube.com/watch?v=CXJwNSkdTH0.
Pretty cool for a king, ay?
מזה מספר חדשים שגיליתי את האושר בהליכה ספורטיבית על חוף היום ב 6:30 בבוקר. החוויה ממלאת את כולי בהשראה; אויר הצח וה"מלוח", הקצב מרענן של רשרוש הגלים, נופי בראשית גם במרכז הארץ עם שעות הראשונות של היום. התחושה האין-סופית של עוד התחלה…
אך לא ציפיתי לתופעת הדייגים על החוף שהיא בלתי-נפרדת מהחוייה. אני שואל בתדהמה, מה עושים עשרות גברים (לעיתים רחוקות רואים גם אישה פה ושם), העומדים עם חכה ביד מול הים הגדול במשך שעות לא מעטות? הם לרוב גברים מעל גיל 40, ועם אחוז ניכר לקראת גיל העמידה ++. אך, תתפלאו, יש גם צעירים. כן, הרבה יוצאי ברית המועצות לשעבר, אבל לא רק. והם כולם שם, לרוב לא בדיוק נראים כמו ארנסט המינגווי, כולם באותו פורמט: לבד, עם כסא הדייגים, אולי בקבוק מים. כולם עם פרצופים המראים על חשיבה עמוקה, מין תכנון אסטרטגי כזה, עם החכה הגדולה המזדקפת מול היום. רחוקים מלהיות בשאנטי של המדיטציה, היוגה והטאי צ'י, אבל מה ההבדל בעצם?
כי דבר אחד אני יכול להגיד בבירור, לאחר שעברתי לידם עשרות פעמים בהליכתי על חוף הים- אף פעם לא ראיתי ולו דג אחד שנתפס בחכה! הייתכן? האם הם סתם עומדים שם מול הים, בפוזה גברית מאצ'ו, ואין אפילו דג אחד באמתחתם?…מדהים בעיני…
אולי, אני אומר לעצמי, שזה רק עוד סוג של מדיטציה, עוד סוג של פינה שקטה בעולם המרעיש מדי. יכול להיות שכולנו צריכים את הפינה השקטה, חלקת האלוהים שלו. אחד מניח תפילין, השני הולך על חוף הים. כאשר אחד יושב (או מנסה לשבת) בישיבת לוטוס על הכרית, השני עומד עם חכה, עומד ויושב, עומד ויושב, עד שהוא הולך הביתה.
אולי מה שקדוש פה זה לא מה שאתה עושה, ואם ולמי אתה מתפלל, אלא עצם העובדה שאתה עושה את זה. שאתה מוצא את הפינה השקטה מבפנים. והנה, אולי עוד פרוש ל"מבדיל בין קודש לחול"….?
"הבוגר"- "The Graduate"- 1967"- הוא אחד הסרטים האהובים אלי מכל הזמנים. מי שראה אותו- ואני ראיתי אותו לא פעם ולא פעמיים- לא יוכל לשכוח את פרצופו החמוד של דסטין הופמן הצעיר שמשחק בחור צעיר בשם בן, שזה עכשיו חזר הביתה לאחר סיום לימודים באוניברסיטה. ישנן קטעים בלתי-נשכחים רבים בסרט, אחד שחרוט לי עמוק בתודעה הוא המכונה "plastics"….והנה, חברים, youtube, משמר את הדיאלוג המפורסם שסימל משהו מיוחד עבור דור שלם של אמריקאים צעירים שפשוט לא רצה לעשות מה שההורים שלו עשה
-"Just want to say one word to you, just one word, Ben…just one word….plastics!"
http://www.youtube.com/watch?v=PSxihhBzCjk
בן הצעיר והמבולבל, בקושי ידע מהחיים שלו וכבר דאגו אחרים להאיץ בו למצוא את מקומו בעולם המקצועי, להגדיר את עצמו מהר, להגיד "מי הוא" לפני ש"מאוחר מדי", ולמה שלא ייכנס לעולם של הפלסטיקה- "יש עתיד גדול בפלסיקה", אמרו לו….אם ב1967 אולי חשבו כך, ב 2009 אנחנו יכולים גם להעיד בצער ובביטחון על האסון האקולוגי שתרמה הפלסטיקה, אבל כמובן לא על זה דברו עם בן .דברו איתו על הצורך לבנות קריירה מבוססת ולעשות הרבה כסף בכדי שגם הוא יכול להמשיך לקיים את רמת החיים הגבוהה של משפחתו ועל הסובבים להם.
אני מוצא שעולמנו ה"מתורבת" אינו חי טוב עם חוסר וודאות, עם שינויים ועם חיפושים. להגיד שפלוני "מחפש א עצמו" יכול היות הרבה דברים, אבל דבר אחד בטוח- זה לא נאמר כמחמאה. העולם שלנו דורש הגדרה, שגרה, "חזרתיות". הוא רוצה שמה שהיינו אתמול נהיה גם מחר וגם מחרתיים. ואולי אין ברירה, אולי בלי זה היתה לנו אנארכיה, כבר לא היינו יודעים מי למעלה ומי למטה, מי מאייש את הסוויטה בקומה עליונה ומי אחראי לטאטא את רצפת המפעל. הרי החיים בנויים מדברים החוזרים על עצמם, החיים שלנו תובעים שגרה והמשכיות.
אבל מה נגיד אם אפשר לטעון שזה בדיוק ההפך? הרי אין דבר כל-כך קבוע מאשר עצם ההשתנות עצמה. אולי דווקא האנשים שיודעים לחפש את עצמם הם אלה הניחנים עם יכולת ההישרדות וההצלחה הגדולה ביותר? היכולת להמציא את עצמך בחדש מצטיירת כתכונה מהותית בכמעט כל תחום בחיים. אולי דווקא ה"חפשנים" הם החכמים ביננו ביכולתם לקרוא תיגר על הקיים ולהתחיל שוב מההתחלה? ואולי להגיד שמישהו "מחפש את עצמו" זה ביטוי של כבוד ולא של ביקורת?
אישית, אני מתעייף מהר מה"ידענים " של העולם. תמיד נראה לי "חשוד" שבן-אדם כל-כך בטוח בעצמו ואינו משאיר מקום לספק ולאופציה שיש משהו שאינו יודע.
אז..לחיי מחפשי הדרך, באשר הינם! בזכותם השאלות קיימות ודרך השאלות גם התובנות בעולם שלא מפסיק להשתנות, ולו לרגע אחד.
|
"במוחו של המתחיל ישנן אפשרויות רבות, אך במוחו של המומחה ישנן אך מעטות". שונריו סוזוקי |
|
|
להיות שונה
למדתי עם השנים שלא רק שהשונות אינה דבר שצריך למחוק ולהצטער עליה, אלא אשרי השונים שלמדו את סודה ועוצמתה! העולם חי בזכות השונות, ובלעדיה הוא נופל. האם שכחנו את זה או שאולי אף פעם לא חשבנו על זה כך?
אם רק נתבונן קצרות בעולם נוכל לראות את הברכה שבשונות:
בטבע- וזה כולל גם אותנו, לקרוא את ההמשך »
תגובות אחרונות